28571יוחנןאבינחרס"ןמ.א. 0944993בן לאה וברוךבן 25 בנפלולמד באוניברסיטת בר אילןנולד בניצניםבב' באדר א' תש"ו , 3/2/1946התגורר באשקלוןשרת בחיל השריוןיחידה: מפח"ט 205התגייס ב5.8.1964נפל בפעילות מבצעיתבכ"ט בתמוז תשל"א , 22/7/1971מקום נפילה: ג'בליה, חבל עזהבאזור רצועת עזהמקום קבורה: אשקלון - צבאיחלקה: 1, שורה: 1, קבר: 1.הותיר: הורים, אישה, בן ואחות../View_files/Nofel_Pic/002857/M_NP_002857_0.jpgיוחנן, בן לאה וברוך, נולד ביום ב' באדר תש,ו 3.2.1946 בקיבוץ ניצנים. בהיותו בן שנתיים פרצה מלחמת השחרור. קבוץ ניצנים עמד בפני התקפות של כנופיות ערביות מזוינות במשך חודשים רבים. כשפלשו המצרים מדרום ותקפו את הקבוץ, נתקבלה הוראה לפנות את כל ילדי הקיבוץ לבאר טוביה. היה זה יומיים לאחר הקמת מדינת ישראל. בן שנתיים היה יוחנן כאשר פונה, על כתפי אמו, לבאר טוביה. (אביו של יוחנן היה כל אותה עת בטיפול רפואי בארצות הברית, בשל נכותו מימי שירותו בצבא הבריטי) לאחר תום המלחמה החליטו חברי הקיבוץ ואמו בינהם לייסד נקודה חדשה ליד המשק ההרוס, בקרבת כפר הנוער ניצנים.<br>באוגוסט 1950 עזבו בני המשפחה את הקיבוץ ועברו לגור במגדל, שהיתה אז חלקה הערבי של אשקלון - שם גרו במשך שנתיים. לאחר מכן עברה המשפחה לשכונת אפרידר באשקלון.<br>כבר מילדותו בא לידי ביטוי אופיו שניחן ברגישות, בסקרנות, יסודיות והתמדה שהובילו אותו להישגים נאים בכל התחומים בהם עסק בחיייו.<br>את לימודיו היסודיים סיים בביה"ס "בית יחזקאל" שבאפרידר, תיכון ססיה"ב תגר שם, בדרכו הענווה, המצניעה לכת וחריצותו הרבה הגיע להישגים נאים. בנוסף לחובותיו כתלמיד עסק גם בתחביבים רבים ובטיפול בבעלי חיים שונים, וכל אלה תרמו לעצמאותו ולהתפתחותו.<br>לצה"ל התגייס באוגוסט 1964 והוצב לחיל השריון. שם עלה בסולם התפקידים עד הגיעו לדרגת סרן בתפקיד קצין שלישות.<br>בזמן שירותו הצבאי הכיר את גילה, אשתו לעתיד ואם בנו ירון. בקשר הזוגי שנרקם בין השניים הופיע יוחנן כאדם לבבי, אופטימי וחייכן עם התיחסות רצינית ועניינית לנושאים שונים בחייו. בקשר זה, כמו בקשריו האחרים, בחר יוחנן תמיד בדרך הפשרה וההדברות ופתרון בעיות בדרכי נועם.<br>יוחנן היה מאושר מאד במשפחה שהקים ושמח מאד בבנו ירון שנולד - לא היה אב גאה ממנו!!<br>במזמן שירותו בשירות הקבע החל ללמוד כלכלה באוניברסיטת בר אילן אך הוא התקשה לעמוד במשימה זו עקב המטלות הרבות שהיה עליו למלא במסגרת תפקידו הצבאי, שאליו גילה מסירות רבה ביותר, ולכן נאלץ להפסיק את לימודיו לאחר שנתיים בלבד. בכוונתו היה להמשיך את לימודיו במסגרת אזרחית.<br>חלומו זה נקטע לאחר שנפל, זמן קצר לקראת שחרורו, ביום כ"ט בתמוז תשל"א 22.7.1971 בהתקלות במארב.<br>הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית הקברות באשקלון.<br>יום לאחר נפילתו הוענקה לזכרו של רב סרן יוחנן אבינח תעודת כבוד והוקרה מטעם המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל, בה כתוב, בין השאר, "יוחנן הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו... זכרו יהיה נצור עמנו, יחד עם זכרם של כל גיבורי צבא ההגנה לישראל".<br>לאחר נפילתו הנציחה המשפחה את זכרו:<br>בחוברת הנושאת את שמו "יוחנן".<br>בהקמת ספרייה למדעי הטבע, על שמו, בבית הספר התיכון בו למד.<br>הענקת פרס, על שמו, המוענק מידי שנה לתלמיד המצטיין במדעי הטבע בבית הספר התיכון בו למד.1.6.67<br>לאמא, אבא ושרה'לה רוב שלומות!<br>בראשית מכתבי אדרוש בשלומכם ותקוותי כי המוראל שלכם באשקלון כמו המוראל שלנו כאן. אני מרגיש מצוין ואפילו שק"ם יש לנו פעמיים ביום.<br>מה נשמע בחנות? האם יש עבודה כמו לפני המצב שנוצר כעת?<br>אבא, את המכתב עם הכסף קבלתי, תודה רבה, בינתיים אני לא צריך יותר כסף.<br>אמא, תעשי לי בבקשה חבילה קטנה עם תאנים מיובשות והסוכריות העגולות הצבעוניות ותשלחי לי אותה לפי אותו הדואר הצבאי.<br>שרהל'ה, בקשר לשמות של החיילים שנמצאו, אין לי כל מושג. אבל אני לא חושב שיש סיבה לדאוג. ד"ש לכולם והרבה נשיקות.<br>ממני, יוחנן האוהב."יוחנן בני נולד בקבוץ ניצנים ב 3.2.1946 ואנו הורייך היינו חברי הקבוץ טרם פרצה מלחמת העצמאות.<br>קבוץ ניצנים עמד מול התקפות כנופיות ערביות במשך חודשים רבים, מאז החליטו באו"ם על הקמת מדינה יהודית. כשפלשו המצרים מדרום ותקפו את הקיבוץ, קיבלנו הוראה לפנות את כל הילדים מניצנים לבאר טוביה. זה היה יומיים לאחר הכרזת המדינה. מבצע פינוי הילדים מהקיבוץ כונה בשם "תינוק".<br>בליל ה 17 במאי 1948, סמוך לחצות, הערתי את יוחנן שהיה אז כבן שנתיים, האכלתי אותו ויחד עם הורים אחרים יצאנו בשיירה ברגל לבאר טוביה. כל הדרך הוא ישב על כתפי ואני הלכתי כך יותר מ8 קילומטרים. עוד באותו לילה חזרנו לניצנים. אחר שנכבשה על ידי המצרים בתום קרב כבד עברנו, הנותרים מחברי המשק לקיבוץ תל יצחק, שם נשארנו עד סיום המלחמה. רבים מחברינו נפלו בקרב. אחרים עזבו, כי לא רצו לשוב לחורבן בו שכן פעם קיבוצנו.<br>אביו של יוחנן היה כל אותה עת בטיפול רפואי בארה"ב, בשל נכות מימי שרותו בצבא בהריטי. אלה שהחליטו לחזור לקיבוץ ואנחנו בינהם, חסדו נקודה חדשה ממול למשק ההרוס, במקום שנמצא כיום כפר הנוער "ניצנים".<br>אחת עשרה שנה היינו חברי ניצנים, משנת 1939 ועד 1950. באוגוסט אותה שנה עזבנו את הקבוץ ועברנו לגור במגדל, שהיה אז חלקה הערבי של אשקלון. גרנו שם שנתיים.<br>במגדל הלך יוחנן לגן הילדים דרך הסמטאות הצרות של העיר. באחד הימים הוא לא הגיע בזמן הביתה. יצאתי לחפש אחריו במשך שעות וחזרתי מיואשת הביתה. כשהגעתי חזרה מצאתיו מחכה לי בבית. כבר אז היה לו חוש התמצאות מצויין ומעולם לא תעה בדרך..."<br>..."מגיל צעיר היו ליוחנן תחביבים רבים והוא הקדיש להם כמעט את כל זמנו. בשובו מבית הספר היה נוהג לרדת לחצר ולהתבונן בנעשה שם. הכל מצא חן בעיניו. לא פעם מצאתי אותו כורע על ברכיו ומתבונן בשורת נמלים, "קנון" קרא להן. הוא אסף לו עשרות פרפרים, ייבש אותם וסידר אותם באלבום שהתגאה בו מאד. מפרפרים עב רליונים, כלבים, עכברים לבנים ושאר חיות.<br>באחד הימים מצא יונה מתה. הוא נטל ממנה את הנוצות והדביק אותן כ"פוחלץ". במשך שנים קישטה היונה שהיתה כל כך אמיתית את המזנון בבית.<br>התחביבים שלו התפשטו לשטחים נוספים: איסוף מטבעות, בולים, תוויות של קופסאות גפרורים. אלה הפכו לאוספים נדירים ביופיים, שנים רבות לאחר שהתחיל יוחנן לאספם. הוא המשיך בכך עד יומיו האחרונים.יוחנן, בן ברוך ולאה, נולד ביום ב' באדר א' תש"ו (3.2.1946) בקיבוץ ניצנים. בהיותו בן שנתיים פרצה מלחמת-השחרור. קיבוץ ניצנים עמד בפני התקפות של כנופיות ערביות מזוינות במשך חודשים רבים. כשפלשו המצרים מדרום ותקפו את הקיבוץ, נתקבלה הוראה לפנות את כל ילדי הקיבוץ לבאר-טוביה. היה זה יומיים לאחר הקמת מדינת ישראל. בן שנתיים היה יוחנן כאשר פונה, על כתפי אמו, לבאר-טוביה (אביו של יוחנן היה כל אותה עת בטיפול רפואי בארצות-הברית, בשל נכות מימי שירותו בצבא הבריטי).<br>לאחר תום המלחמה החליטו חברי הקיבוץ (ואמו ביניהם) לייסד נקודה חדשה ליד המשק ההרוס, בקרבת כפר-הנוער ניצנים. המשפחה שהתה בקיבוץ במשך עוד ארבע שנים. באוגוסט 1950 עזבו בני המשפחה את הקיבוץ ועברו לגור במגדל, שהייתה אז חלקה הערבי של אשקלון - שם גרו במשך שנתיים. לאחר מכן עברה המשפחה לשכונת אפרידר באשקלון.<br>יוחנן סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי כתלמיד טוב והחל ללמוד בבית-הספר "תגר" התיכון העירוני שבעיר. הוא הצטיין בלימודיו והיה תלמיד חרוץ ושקדן בלי שהוריו יוכלו לסייע בידו, כי הם היו עסוקים בעבודתם היומית בחנות. כאשר היה שב מבית-הספר נאלץ למצוא עיסוקים רבים, ותחביבים עד שוב ההורים בשעות הערב, וכך הפך לנער עצמאי. תחביביו היו רבגוניים: איסוף מטבעות, בולים, תוויות של חפיסות גפרורים ועוד. הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1964 והוצב לחיל-השריון. גם בצה"ל הוא סלל את דרכו בהצלחה.<br>הוא סיים קורס קצינים וחתם לשירות קבע בראשית אפריל 1967. את חברתו לחיים מצא יוחנן עוד בטרם שוחרר מהצבא והקשרים ביניהם נתהדקו עוד יותר לאחר-מכן. היא מצאה בו אדם לבבי, אופטימי וחייכן תמיד. בחור שקט היה, צנוע ורציני מאוד. אף פעם לא היו בפיו תלונות וטרוניות. תמיד היה אומר כי לכל תכלית אפשר להגיע מתוך סבלנות. מטבע ברייתו היה מוותר תמיד לזולת ובייחוד לרעייתו. הוא רצה שהיא תהיה מאושרת בכל. כאשר נולד הבן לא היה מאושר ממנו והוא נהג לטפל בו במסירות רבה כדי להקל על אשתו. שעות רבות היה מקדיש לשיפוצים בבית ולטיפוח הגינה והיה משוטט בעיר זמן רב עד שהשיג את מבוקשו.<br>הוא אהב מוסיקה קלאסית ולימד את אשתו להאזין לה באהבה. את סודות הצבא העלים אפילו מאשתו והיה מסור לצה"ל בכל נימי נפשו. הוא החל ללמוד כלכלה באוניברסיטת בר-אילן, אבל לחץ העבודה הרב, שהכביד עליו, מנע ממנו ללמוד באופן סדיר. הוא הספיק לסיים שנתיים בלבד בהצלחה רבה, אבל בשנה השלישית כבר לא למד, בגלל עיסוקיו בצבא; לכן ביקש להשתחרר כדי שיוכל לעבוד וללמוד בצורה מסודרת.<br>ביום כ"ט בתמוז תשל"א (22.7.1971) נפל בעת מילוי תפקידו בהיתקלות במארב. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-הקברות באשקלון. יום לאחר נפילתו הוענקה לזכרו של רב-סרן יוחנן אבינח תעודת כבוד והוקרה מטעם המטה הכללי של צבא-הגנה-לישראל, בה כתוב בין שאר הדברים "יוחנן הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו - - - זכרו יהיה נצור עמנו, יחד עם זכרם של כל גיבורי צבא-הגנה- לישראל".<br>לאחר נפילתו הוציאה המשפחה חוברת לזכרו הנושאת את השם "יוחנן"; ספרייה למדעי הטבע על-שמו הוקמה בבית-הספר התיכון העירוני באשקלון בו למד; מדי שנה מוענק פרס על-שמו לתלמיד מצטיין במדעי הטבע בבית-הספר התיכון העירוני באשקלון.falsetruetrue"על פרפרים ונמלים" - עבודת חקר להנצחת זכרו