93981עידןאלפרסמ"רמ.א. 5185918בן אלינור ויורםבן 21 בנפלולמד באוניברסיטת בר אילןנולד בתל אביבבט' בתמוז תשל"ו , 7/7/1976התגורר בבת יםשרת בחיל הגנת הגבולות - גדודי איסוף קרבייחידה: יחמ"מ 636התגייס בנובמבר 1994נפל באסון המסוקים בדרך לפעילות מבצעיתבכ"ח בשבט תשנ"ז , 4/2/1997מקום נפילה: שאר ישובבאזור הגלילמקום קבורה: חולוןחלקה: 8, שורה: 3, קבר: 5.הותיר: הורים, אח-אריק ואחות-נטלי../View_files/Nofel_Pic/009398/M_NP_009398_0.jpgבן אלינור ויורם. נולד בבית החולים "הקריה" בתל אביב, ביום ט' בתמוז תשל"ו (7.7.1976), אח צעיר לאריק ובוגר לנטלי. תינוק מושלם, שהביא עמו כל כך הרבה אושר ושמחה, שגדל והיה לילד יוצא דופן, מושלם בכל המובנים, נבון ופיקח, רגיש וישר, צנוע ושליו, אותנטי וכן, בעל חוש הומור אדיר, חברותי ואוהב. ילד שתענוג לגדלו וכיף לשהות במחיצתו. עידן גדל והתחנך בבת ים, שם החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "הרצל". כבר בצעירותו פיתח אהבה מתמטיקה ולוגיקה, למוסיקה, לספורט ולצפייה בסרטים. הוא נטל חלק בחוגי העשרה באוניברסיטת בר אילן, היה פעיל בנבחרת השחייה ושיחק כדורגל מדי שבוע. גם בענפים אחרים שלח ידו - כדורעף, טניס, כדורסל ופוטבול.<br>מורתו מתקופה זו מתארת אותו: "תלמיד וילד לתפארת, תמיד הצטיינת בלימודים ובכל התחומים, לשיעורי המחול הגעת בין הבודדים שבבנים. את אחותך נטלי דאגת לאסוף מן הגן באחריות, ולהביאה לבית-הספר להשתתף בפעילות. סייעת למורה בקישוט הכיתה, בפעילות של מועצת התלמידים ולמען החברה. יושר, אמת וצדק היוו בסיס לאופייך הנעים, ואותך תמיד אהבו המורים והחברים. חיוך שובה לב וחום תמיד הקרנת, עליך תמיד סמכנו ותמיד רק פעלת".<br>את לימודיו התיכוניים סיים עידן בהצטיינות בבית-הספר "שז"ר", במגמה הריאלית. עידן היה לדמות נערצת וחביבה על הכל ובסוף לימודיו כתב את ספר המחזור של כיתתו. הוא הרבה לקרוא, ובין הסופרים האהובים עליו נמנו פול אוסטר, אתגר קרת, סטיבן הוקינג, ג'ורג' אורוול.<br>עידן התגייס לצה"ל בסוף נובמבר 1994. בשאלון לקראת הגיוס הביע את רצונו העז להגיע לקצונה, ולשרת בתפקידי מודיעין. ואכן, הוא שובץ ביחידת המודיעין המיוחדת (יחמ"מ) של עוצבת "געש" בפיקוד צפון. במסגרת זו עבר מסלול לוחם וקורסים מקצועיים בתחום המודיעין. משפחתו מספרת כי בתיקו נמצאו תמיד ספר קריאה אחד או שניים וקופסה עם עשרים וחמישה דיסקים ובהם המוסיקה האהובה עליו. בחופשות מהצבא הקפיד לצפות בהקלטות של תוכניות הטלוויזיה האהובות עליו, לבקר בחנויות המוסיקה וליהנות מארוחות ב"מקדונלד'ס".<br>מספר מפקדו הישיר: "את עידן פגשתי לראשונה כאשר קיבלתי לידי, כסג"מ צעיר, את הפיקוד על 'צוות שמונה', צוות טוב ומגובש שההשתלבות בו לא היתה קשה. אחד מאותם מובילי הצוות בתחום החברתי והמקצועי היה עידן. במהלך תקופה של כמעט שנה עברנו, הצוות, עידן ואני, תקופות של אימון, תקופות של בט"ש קשה ושוחק במוצב 'דלעת' והשתתפנו יחד בפעולות מסוכנות בלבנון. בכל אותה תקופה, נוכחותו הבטוחה והשליווה של עידן ותרומתו בתור 'המוח', השרתה עלי ועל הצוות תחושה של ביטחון גם ברגעים הקשים ביותר. עידן היה מסוג החיילים שלא אומרים לא, ושאף פעם לא עושים בעיות, אבל טעות היתה להיכנס אתו לוויכוח - עידן תמיד צדק... עידן היה מהמתכננים והמארגנים של ארוחות השחיתות הידועות של הצוות... אדם בעל נוכחות חזקה, חשיבה חריפה, ציניות מצחיקה..."<br>וכותב חברו לצוות: "עידן היה בשבילי קודם כל חבר טוב, שעוזר בכל מצב ובכל רגע. הוא היה הכוח שהניע את הצוות מאחור. הוא היה האדם שסמכנו עליו בכל הנוגע לחישובים של יציאות, שמירות, וכסף לאוכל. עידן היה מדויק, ובעיקר הוגן. הוא היה מאותם אלה שבמלה אחת, בסוף, מכריעים את הדיון ונותנים לו מימד חדש שאף אחד לא שם לב אליו".<br>בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו וביניהם עידן. בן עשרים ואחת היה בנופלו. עידן הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר מותו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.<br>בני המשפחה הנציחו את זכרו של עידן בכנסי זיכרון, בחוברת המאגדת דברי זיכרון ופרידה, ובפעולות הנצחה בבית-הספר התיכון בו למד.<br>מתוך דברים שכתב אביו: "אני מנסה בכל כוחי לשמור בתוכי את מראהו, את ריחו, את מידותיו, את נוכחותו לידי. קשה לי עדיין להיפרד מהרגעים השקטים של אותם ימים בהם הערתי אותו עם שחר לקראת חזרתו ליחידה. הוא כל כך פחד שלא יאחר. הוא כל כך רצה לישון עוד חמש דקות ואני יושב לידו בשקט ומביט על השינוי שחל בו מאז הגיוס. הבטתי ארוכות על הגבר השרירי שכיסה את רכות הילד שבו. אהבתי את הצבא על השינוי שהביא בו. אני שונא אותו על שלקח אותו ממני... עידן למד להבין בדרך הקשה את הצורך לנוכחותו בלבנון. הוא ידע את חשיבות תפקידו והסכים לקבל את ביצועו, למרות שחלומו בטרם הגיוס היה לשרת במשרד מלא חתיכות. עידן היה בחור שבכל מעשיו היה מתוכנן. תמיד הסתכל קדימה ותכנן לעצמו את הדרך הנוחה והמהירה ביותר להשגת יעדים. הוא היה מתימטיקאי בדמו ורציונלי בתפישת החיים שלו. מי שהכיר את עידן בחייו יודע שעידן לא היה מסכים לעולם לקבל אי-צדק, היה נלחם בעד דברים פעוטים ביותר, כאשר הרגיש שקיפחו את צדקתו. היה נלחם גם כאשר ידע שהסיכוי שלו לנצח קלוש, והיה מוכן לשלם מחיר אישי בתמורה למלחמה הזאת". אחותו נטלי, כתבה: "זה סיפור על ילד. ילד שנולד במקרה עם בובה, בעצם בוב, שהיה מחובר אליו כמו רגל או יד נוספת. הבוב והילד נהנו ביחד: הציפורים שרו, הפרחים פרחו והשמש זרחה, כאילו לעולם לא תשקע. הכל היה כיף, כיף. יום אחד, בלי התראה מוקדמת, הציפורים נעלמו ואיתן גם הפרחים והשמש. הגשם ירד בלי להפסיק והיה קר, כל כך קר שכאב להם, לבוב ולילד. הסופה החזקה קרעה את הבוב מהילד והשאירה רק חוט אחד שמקשר ביניהם. הבוב והילד כאבו ונעלמו אחד לשני. אז אם אתם רואים ילד מחובר לחוט מהלך ברחוב, תמסרו לו שהבוב שלו מתגעגע אליו".עידן , היום הייתי אמור לחגוג את יום הולדתך ה- 21. אנו, חבריך לצוות, שחלקינו כבר פשט מדיו, לא נשכח את יום הולדתך האחרון, יום הולדתך ה- 20. את אותו יום הולדת חגגנו יחד במוצב "דלעת" בלבנון .<br> מאפיה לא היתה באזור אז ארגנו עוגת בית, שמנו עליה נר של שבת.<br> בעוד אנו עומדים בחוץ ומתארגנים, יצאת מחוץ לעמדה וראית את מקייטן מחזיק בעוגה.<br> מיד קלטת את המתרחש, וביקשנו ממך שתעשה את עצמך מופתע ואתה שיחקת את הקטע של המופתע למען אלה שחשבו שזו באמת הפתעה.<br> שרנו לך שיר של יום הולדת, החלפנו כרגיל חוויות, הצטלמנו וחזרנו לשיגרה.<br> בסיומו של קורס הסמלים, לעידן היתה בחירה: קורס קצינים, הדרכה או צוות מוביל.<br> לעידן היתה בחירה אחת, עידן חזר לצוות שלנו ... צוות 8. צוות 8 הוא צוות שככל שהזמן חלף, הוא הלך והתגבש, דבר שבא לידי ביטוי ברצון לעזור האחד לשני כמה שיותר, במפגשים מחוץ למסגרת הצבאית, הארוחות המפורסמות והסרט על הצוות בלבנון.<br> ככל שהצוות היה מגובש יותר, כן המשימות הלכו ונהיו קשות יותר.<br> הקו במוצב "דלעת" ולאחריו חודש במוצב מסוכן אחר. מוצב זה שלעידן היתה אפשרות לא לעלות אליו, אך למען הצוות, לעידן לא היה איכפת לאותו מוצב - חודש זה זכור לכולנו היטב. חודש שטומן בתוכו חויות בלתי נשכחות שחלקן לא נעימות במיוחד ובמהלכן למדתי לאהוב ולהעריך את עידן הרבה יותר כאשר ראיתי איך פעל והפגין קור רוח יוצא דופן במצבים שונים.<br> באופן אישי אני מרגיש שעידן נמצא בתוכי, נמצא איתי, אם זה בעבודה, בשיחה עם משהו, אם זה סתם כשאני שומע מוזיקה ובעוד מקרים רבים שאני מקשר את עידן אליהם.<br> עידן , את יום הולדתך ה-21 אנו עוברים בלעדיך.<br> נשארנו עם סרטי הוידאו, התמונות וזכרונות.<br> הזכרונות שממלאים את מחשבותינו.<br> בכל אחד ואחד מאיתנו נשאר עידן מסויים... עידן שבוז, עידן מאושר, עידן שומע מוזיקה ולפעמים שר, עידן עם כובע הצמר שלו נח, עידן המלאך.<br> בשם חברי ובשמי - עידן - נזכור אותך לעד.<br> חברי צוות 8אבשלום מקייטן מספר: "... באחד הדילוגים, האוגדונר, אלי אמיתי הגיע אלינו למוצב וראה שאנחנו סורקים באמצעי לראיית לילה בשעה שיש כבר ניצני אור בחוץ ואז הוא שאל את עידן: "תגיד , למה אתם מסתכלים במכשיר לראיית לילה ולא במשקפת?"<br> ועידן ענה: "מכיון שעדיין אי אפשר לראות עם המשקפת בברור.<br> והאוגדונר אומר לו , "יש אור בחוץ אז תשימו את המשקפת".<br> עידן לא ויתר והתעקש "אם נשים את המשקפת לא נראה כלום".<br> והאוגדונר התעצבן ואמר: "יש בחוץ אור אז למה אתם עובדים עם מכשיר לראיית לילה - מכשיר לראיית לילה זה ללילה".<br> ומכיון שעידן לא ויתר אז האוגדונר הרים את קולו וצעק: " אתם כן תיראו עם משקפת ואתה חצוף , ואל תתחצף אלי".<br> ואז עידן נרגע ואני , בינדר וסמי עומדים מאחור, המומים לגמרי וחושבים על האפשרות שעידן עף מהעמדה, אנחנו נתחן את המשמרות והוא יבלה בכלא. לבסוף שמנו את המשקפת ולאחר שלא ראינו כלום החזרנו את האמצעי לראיית לילה.<br> ואז עידן בשיא העצבים אמר: "מה הוא בכלל מבין - הוא אוגדונר - שיתעסק באוגדה ואנחנו תצפיתנים - נתעסק בתצפית, והוא ראה שהוא טעה אז הוא התקפל וברח מפה...".<br> <br> גל קנטור מספר: "...באחד המד"סים בתקופת ההכשרה רצנו איזה חמישה ק"מ בחולות שיבטה. אלפר ואני רצנו בין האחרונים, ולקראת הסוף פתאום אני רואה את אלפר ובריש עושים בינהם תחרות ועוקפים אותי בריצה מטורפת.<br> עידן התאמץ בצורה מדהימה, ממש יכולתי לשמוע את ההתנשפויות שלו ואני נשארתי מאחור (די מתוסכל - יש לציין) אני לא זז ועידן לוחץ. ועכשיו אני יודע שזה אחד מרגעי ההתעלות הפיזיים של עידן...".<br> <br> מוטי פוגל מספר: אחד הזכרונות שלי מעידן זה סוף הקמ"י, הגענו לסוף שבוע במחנה ירדן, אחרי תקופה שהיינו בדרום ומרגישים את האוירה של סוף הקמ"י ומתחילים להתארגן לתרגיל מסכם. אני הייתי בתפקיד סמל הצוות וחילקתי את הפק"לים שיהיה מצב פחות או יותר הגיוני (לפי התפקיד והמשקל). לאלפר אמרתי "אתה לוקח רק מכוון וכמובן תארגן תיק עם אוכל ". עשיתי חישוב שאני סוחב, גברא וגדול כך שלא היתה בעיה. מאוחר יותר אני מגיע לאוהל ורואה פריג'דר מסודר עם 5-6 במבות, שוקולדים בקיצור הרבה מאוד אוכל ...<br> ואיפה המכוון החצובה?<br> שאלתי אותו: "אלפר! מה קורה?<br> וכמובן בתשובה האופיינית: "פוגל! יהיה בסדר".<br> <br> אורי בריש מספר: "...באחד המסעות שהיו בתקופת ההכשרה, התברברנו קצת בדרך והיינו צריכים להסתובב ולחזור על עקבותינו, ובאותו רגע פתחנו אלונקות. הצוות שלי היה קטן מאוד, היו בערך 5 אנשים שסחבו אלונקה. אני, חרגתי מהמנהג של לתת לחבר'ה לקלל את עצמם ונכנסתי מתחת לאלונקה ופתאום משהו הוציא אותי החוצה ואני המשכתי ללכת קדימה מאחור אני שומע מישהו מתנשף בצורה רצינית, אני מסתכל אחורה וקולט את אלפר שם את האלונקה על הגב שלו כשהוא אוחז בשתי המוטות בבת - אחת.<br> זאת הפעם הראשונה שהתחלתי לראות שינוי אצל עידן - חייל שלא היה מורעל אבל עשה את העבודה ולא רק לעצמו אלא בשביל כולם...".<br> <br> סמי קולט מספר: "כשהגעתי לחפיפה שלי עם מצקר, המפק"צ הקודם של צוות 8, עברנו על כל חייל וחייל , הוא סיפר לי הרבה על כל חייל: תכונות חיוביות, שליליות, ועל עידן הוא לא סיפר הרבה, הוא רק אמר "זה החייל שאחראי על החישובים בצוות, המדידות והמספרים זה השטח שלו, הוא לא דיבר הרבה ובטח לא יצא לך לדבר איתו הרבה אבל אם אתה צריך לחשב משהו זה עידן".<br> נכון, בהתחלה הוא לא דיבר הרבה אבל מהר מאוד הענינים השתנו.<br> במשמרות הארוכות בדלעת מדברים המון, בעיקר על מוסיקה. שקט אבל עם הרבה מאוד בפנים.truefalsetrueחוברת לזכרו