כוחות המילואים, שהחלו עולים לרמת הגולן, החל מיום א' ה-7 באוקטובר 1973, תגברו את מערכי צה"ל, שספגו אבדות קשות - במשך יום וליל הבלימה הראשון. חטיבת המילואים הצטיידו במהירות במחנות העורפיים, עברו את גשרי הירדן והצטרפו למאמץ צה"ל - לבלום את המתקפה הסורית. בצהרי יום ב', ה-8 באוקטובר הגיע חטיבת טנקים לאזור תל-סאקי. עם כוחות השריון הגיעו גם המג"ד "יה-יה", ומספר זחל"מים ריקים שנועדו לפינוי הלוחמים מתל-סאקי. במקביל, ביקש המג"ד להכין שני מסוקים לפינוי מהיר של הפצועים הנמצאים בתל. למרות ההפגזה הסורית הכבדה, עלו הזחל"מים עם המג"ד על תל-סאקי ב-3 כוחות משנה. גלעד עלה אל הבונקרים, הוא קיבל הנחייה, להיכנס בזהירות לבונקרים כי ייתכן וישנם שם סורים, אבל לא לירות פנימה לפני שיתברר - אם ישנם בבונקר חיילים ישראלים. מאיר ניגש לנגמ"ש של כנען, איציק וקונדה ניגשו לנגמ"שים של בני ואריאל.<br>במקום, ליד הנגמ"ש נמצאו חללי הגדוד (הם החיילים שהיו ב-3 הזחל"מים שהיו מיועדים לחילוץ). בינתיים, מצא גלעד את שאר החברה פצועים ותשושים. במקום הונחת מסוק והחל פינוי הפצועים. על חילוצו מתל סאקי סיפר מנחם: "הייתי בדימדומים, הזמן זחל, וככל שנמשכה הציפיה - קטנה התקווה... שמענו שריוניות מסתובבות על התל... לפתע צעדים בפתח הדרומי; לא היה לי כוח. כולנו נידרכנו, העוזים ביד וכך הרימונים יש שריונרים כאן? ניזרקה שאלה לחלל הבונקר".<br>עתה יצאו לחפש את כנען המ"פ וחייל נוסף שנשארו בשטח בעת הנסיון לחילוץ מן השטח, המחפשים התפרשו בשטח אך ללא הועיל. השניים לא נמצאו. מאוחר יותר התברר שכבר נאספו ע"י כוח שריון והובאו אל ביה"ח. אביטל, שתיפקד כמפקד תל-סאקי, בעת שמנחם לא היה מסוגל למלא את תפקידו, קיבל לאחר המלחמה את עיטור העוז. יומיים לאחר הקרבות, סיכם "יה-יה" המג"ד:<br>"ראשית, אנשי הגדוד שישבו במוצבים, ובתצפיות עם פרוץ המלחמה המשיכו להחזיק בהם גם לאחר שהסורים עברו אותם מערבה. סיפקו בדיווחים, מידע חיוני, שקול ומהימן, על האוייב, עוצמתו ותנועותיו. דבר שאיפשר את תכנון בלימתו והדיפתו של הצבא הסורי. דיווחים אלו היו מקור האינפורמציה היחידי מהשטח. שנית - אנשי המוצבים היו היחידים שמסוגלים היו לטווח את הארטילריה שלנו על טורי השריון הסורי, שלישית - אותם מוצבים ותצפיות שישבו ממש על ציר התקדמותם - הסורים היו חייבים לכבשם.<br>עמידתם העיקשת של לוחמי המוצב אילצה את הסורים להקצות שוב ושוב כוחות וזמן לכיבוש המוצב, דבר ששיבש והשהה את התקדמותם. ואולי, וזה בגדר השערה, אותם לוחמים בודדים ועקשנים, הכניסו ספקות בלב הסורים לגבי עוצמת הכוח העומד מולם. כי כיצד זה אפשר, שמוצב מבודד יעמוד כך על נפשו?, אלא אם כן יש עוד כוחות בסביבה. ולכן, אולי, התקדמו הסורים בזהירות ובאיטיות רבה כל-כך מחשש למלכודת אפשרית".<br>נראה שפעולת הכוח בתל-סאקי השהתה את פעולת הכוח הסורי. זאת למרות יחסי הכוחות הבלתי סבירים לחלוטין. הכיתה של סגן אנסבכר, אשר הייתה בתל סאקי, הטרידה את הסורים ומנעה מהם תנועה חופשית בתל. ההסתערות הרכובה של סגן בני חנני ואנשיו, אשר נסתיימה בצורה טראגית, חייבה את הסורים להיעצר ולהגיב, וכנ"ל גם פעולת הנגמ"ש בפיקודו של סגן יצחק כנען. אולם, בזאת לא נסתיים תפקידם של לוחמי הגדוד במלחמה. הדפסה | תגובה |