דמותו של ר' עקיבא סימלה בעיני חברי בני-עקיבא יותר מכל את השילוב של תלמיד חכם שתורתו האירה את עיני כל הדורות, גם רועה צאן ופועל וגם לוחם לאומי, בקיצור גילום של רעיון תורה ועבודה. כבר בניסן תרפ"ט זכו חברי בני-עקיבא לברכתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל שכתב להם:
"ובימי חג החרות והאביב נקדם בברכה את פני הניצנים אשר נראו בתנועתנו, בדמות ארגון בני הנעורים בשם "בני-עקיבא". ברוכים יהיו לנו אלה צעירי הצאן אשר עליהם תקותנו בשאיפתנו לגאולתנו ולפדות נפשנו, והם הם דור עתידנו וממשיכי דרכנו".
התנועה התרחבה, קמו סניפים במקומות שונים בארץ, חברי התנועה חיפשו דרכים באמצעות קבוצת בני-עקיבא, להקים ישובים ולתרום מכוחם לעם ולארץ. כסיסמא, אימצו החברים את הביטוי "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה", בקיצור "תורה ועבודה". צמד מילים אלו - "תורה ועבודה", ביטאו את ההדרכה לאורח חיים של קיום תורה ומצוות, יחד עם מימוש פעולות מעשיות, לבנין האומה והארץ. בלמעלה מ- 80 שנותיה, נשאה בני-עקיבא את דגל "תורה ועבודה" כתנועה מגשימה, המחנכת מאות אלפי חברים לחיי תורה ושמירת מצוות, ולנכונות להירתם ולתרום בכל מעשה ציוני ומשימה לאומית נדרשת. בני עקיבא הפכה לחברה המקרינה מרוחה על העם והארץ כולה. חברי התנועה ובוגריה, העמיקו לימודם בתורה והקימו ישיבות הרבה, השתלבו במשימת ישוב הארץ ובמשימות הבטחון בכל מרחב ארצנו. חברי בני-עקיבא פעלו ופועלים בחינוך, בקליטת העליה ובמשימות חברתיות בכל מקום בו הם נדרשים לכך. מרוחו של ר' עקיבא, מתוך מסירות נפש ואהבה לכלל ישראל, תנועת בני-עקיבא היתה ותהיה כח מוביל לגאולה שלמה.