| סופו של "הגדוד הירושלמי" |
"האולטימטום מצד הממשלה הזמנית לאצ"ל, הדורש את פירוקם המיידי של כוחותיו המזוינים, נתקבל בתרעומת ניכרת הן על-ידי חבריו והן על-ידי רוב תושבי העיר." ב-21 בספטמבר (י"ז אלול), בשעה 10 בבוקר, באו אליהו מרידור וקלמן ברגמן אל משרדו של משה דיין ומסרו לידו מכתב, שתכנו קבלת הדרישות: "בתשובה לאולטימטום שהוגש אתמול לנו הננו מודיעים כי בהתחשב עם האיום בשימוש בכוח וברצוננו למנוע שפך דם יהודי שהיה נגרם על-ידי ביצוע האיום - הננו מקבלים את האולטימטום הנ"ל. הארגון הצבאי הלאומי יתפרק בהתאם לדרישות הממשלה הזמנית בצורה ובאופן שייקבעו בינינו לבין מפקד החטיבה של צבא ההגנה לישראל בירושלים." באותה פגישה גם סוכמו הפרטים הטכניים לשם פירוק מסודר והעברת האנשים לצבא הן מבחינת ריכוז הנשק והעברתו והן מבחינת מציאת מקומות מתאימים ודרגות מתאימות לאנשי האצ"ל. באותה שעה נתכנסה, על פי הוראתו של שמואל כץ, במלון "עדן" מסיבת-עיתונאים שבה סקר את השתלשלות המשא-ומתן עד להתנקשות בברנדוט ועל ההתפתחות שחלה לאחר ההתנקשות. הוא הדגיש את העובדה שמקרה זה, שבעקבותיו נקטע המשא-ומתן ובטלו סעיפי ההסדר שעמדו להסכים עליו אך זמן קצר קודם לכן, לא היה לו קשר כלשהו עם הארגון הצבאי הלאומי. ואולם עיקר מורת-הרוח, אף מרי הנפש, נסבו סביב אותו סעיף שבאולטימטום, "הסעיף המציע 'חנינה' על כל הפגיעות בחוק ישראל. אנחנו לא פגענו בשום חוקים. לממשלה הזאת עצמה נאמר בשיחות קודמות שאנו מקבלים את מרותו הצבאית והמנהלית של המושל הצבאי, והממשלה הכירה בארגון הצבאי הלאומי בירושלים כארגון נפרד. בתור שכזה נשאה-ונתנה אתנו, ובתור שכזה פעלנו. עצוב הדבר שממשלה נזקקת לפרסום כזבים. יתר על כן, זהו כזב מחוצף מבחינה היסטורית, הואיל והוא בא מפיהם של אנשים ששיתפו פעולה עם האויב הבריטי בזמן שהבחורים האלה אשר להם הם מציעים 'חנינה' היו נותנים את חייהם או נמקים בכלא ובגלות כתוצאה מהלשנותיהם. זהו כזב מחוצף המכפיש את חיילי האצ"ל שנלחמו להגנת ירושלים, אנשי רמת-רחל, מלחה והעיר העתיקה. את הפוגעים בחוק אפשר למצוא בקריה, ואפילו יהיו אלף תותחים קדושים בידיהם לא יהיה בכך כדי לשנות את העובדה הזאת". למרות תגובות הצער והאכזבה חזרה בירושלים התופעה, שציינה את שילוב אנשי האצ"ל בצבא המדינה העברית, בשטחי הריבונות הישראלית, גם לפני פרשת "אלטלנה" גם לאחריה. בשעות הבוקר של ה-22 בספטמבר (י"ח אלול) החלה התייצבות מסודרת של מפקדי הגדוד הירושלמי וחייליהם בקלט של צה"ל בבירה. בבסיס האצ"ל הוחל באיסוף הנשק והציוד, בזה אחר זה הוצאו הכלים מן המחסנים: מרגמות, מקלעים, חומר-נפץ, תחמושת, מאות רובים ותת-מקלעים, ציוד רב שהספיק כדי ציודם של שני גדודים, כל זה הועבר לידי הצבא. ביבליוגרפיה 1. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (ספר ששי), ת"א, 1980. 2. אוסטפלד זהבה, צבא נולד, ת"א, 1994. 3. בן גוריון דוד, יומן מלחמה, ת"א, 1982. 4. אבן דן, שנות שירות, ת"א, 1973. 5. ריבלין גרשון (עורך), חטיבת אלכסנדרוני במלחמת הקוממיות, ת"א, 1964. 6. איילון אברהם, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, ת"א, 1963. |