| "מבצע קלשון" |
יהודה טרייביטש ("מנשה"), מפקד הנקודה, התקשר מיד טלפונית עם מפקדי ה"הגנה" בבית "מצפה", הודיע להם על הפינוי וכן "הצענו להם", כזכור ל"אלימלך", להיכנס לשטח, אך הם השיבו: 'היכנסו אתם'". התשובה הייתה נעוצה, כנראה, ברצונה של ה"הגנה" לא למתוח יחסים על "ועדת הקונסולים" שביקשה להבטיח מעמד ניטרלי לאזור הביטחון המתפנה. לפי עדותו של ק. ברגמן, שישב באותה שעת בוקר במטה הארגון, בבית לוי יצחק ברנדוויין ("גנדי") שבמרכז העיר, קיבל אז הודעה טלפונית מאת נעמן סתווי ממטה ה"הגנה" בעיר ו"הוא אמר לי, כי יש התחייבות כלפי ועדת הקונסולים, בהסכם עם שאלתיאל, לא להיכנס לאזורים המתפנים על ידי הבריטים". כך אירע ש"יחידות האצ"ל", כמסופר בדו"ח הפנימי הנ"ל, "שהיו מרוכזות בסביבות בניין ג'נרלי, פרצו הראשונות לתוך ה"בווינגרדים", ניתקו את מחסומי התיל, ותוך התקדמות בלתי פוסקת השאירו מאחוריהם את הבניינים האסטרטגיים החשובים: את בניין ג'נרלי, את בניין אפ"ק ואת בניין הדואר החדש. לאחר מכן פרצו יחידותינו לתוך מגרש הרוסים, התגברו על התנגדותם של הערבים, שהתבצרו בתוך בית החולים הממשלתי, והמשיכו בהתקדמותם עד לשער בית הסוהר. כאן נתקלו חיילינו בהתנגדות חזקה של הערבים ונאלצו להתבסס, לפי שעה, בעמדות מגן. אותו זמן פרצו יחידות אחרות של הארגון הצבאי הלאומי לתוך בית החולים האיטלקי והשתלטו עליו, בעמדם תחת צליפה מתמדת של הערבים מצד שכונת מוסררה. בינתיים פרצו אחר חיילינו אנשי לח"י ואנשי ה"הגנה" לתוך בניין ג'נרלי, יחידת לח"י הוסיפה להתקדם לעבר בנק ברקליס בכיוון העיר העתיקה והצליחה לכבוש את בניין נוטר-דם, המשמש משלט חשוב בין שער שכם ושער יפו. לוחמי לח"י סבלו אבדות קשות, שלושה הרוגים ושלושים ושניים פצועים. מחמת חוסר האנשים והתחמושת, נוכח לחץ קשה של האויב, נאלצו אנשי לח"י לסגת. מאיר (יהושע זטלר), מפקד לח"י בירושלים, האשים בועידת עיתונאים את הפיקוד של ה'הגנה' בסירוב להגיש עזרה לאנשיו. כתום ההשלטות על היעדים "פניתי," כעדותו של ברגמן, "אל נעמן סתווי, הודעתי לו על המקומות שתפסנו והצעתי לו שישלח מאנשיו לקבל אותם, מאחר שלפי ההסכם המוקדם נקבעו לשליטתם". ואמנם תפסו אנשי ה"הגנה" את המקומות והתבססו בהם עד מהרה. ל"אלימלך" זכור שלאחר כיבוש בית החולים האיטלקי "באו אנשי ה'הגנה' והודיעו ל'מנשה' שהשטח שאנו פועלים בו שייך לפי התכנית להם. התקשרנו עם המחוז והודיעו לנו למסור את השטח ל'הגנה' ולעבור לסנהדריה". יחידת הבסיס "בית פיינגולד" הגיעה לשכונת פאג'י שבקרבת מקום ומשם הועברה לבית הספר לשוטרים שנכבש בינתיים על ידי יחידות שיצרו מבסיס "עץ חיים". העמדות בצפון העיר "בשעה 16:30", ממשיך ומספר הדו"ח הפנימי, "נמצא בית הספר לשוטרים בידינו. בשעה 16:50 החלה התקדמות מבית הספר לשוטרים לשייח' ג'ראח בשני טורים. מפקד גיורא אחראי היה על הטור המזרחי בתפקיד לכבוש את שייח' ג'ראח העילית. מפקד מנשה, בראש הטור המערבי, בתפקיד לגרש את הערבים שהצליחו להסתנן לשייח' ג'ראח התחתית. בשעה 18:00 נפגשו שני הטורים אחרי שניקו את שטח שייח' ג'ראח. בשעה 17:15 מסרנו ל"הגנה" כי הפעולה הושלמה וביקשנו מהם לצרף אנשים ונשק למקום. בפגישה עם ממ"ז ה"הגנה" הוא עמד על כך שנקבל על עצמו את הגנת המבואות הצפוניים של ירושלים". פיקוד האצ"ל הסכים לקבל את העמדות בשייח' ג'ראח העילית, להבטחת הדרך לאוניברסיטה העברית ואל השכונות ואדי ג'וז ושמעון הצדיק שבידי הערבים, ואולם להחזקת שייח' ג'ראח התחתית "לא היו בידינו כוחות מספיקים וגם שום נשק אנטי-טנקי שיוכל לעצור התקפת אויב": זאת קיבלה על עצמה ה"הגנה". בשייח' ג'ראח העילית נקבעו שני משלטים: "בית הקשתות" (בית נשאשיבי), להבטיח את הכביש בכיוון לעטרות ולנווה יעקב, ו"בית אנטוניוס" להבטיח את הכביש בכיוון האוניברסיטה ו"הדסה" שעל הר הצופים וכן למנוע תגבורת אפשרית מכיוון ואדי ג'וז. באותו לילה עלתה להר הצופים, ששוחרר ממצור של חודשים אחדים, "תגבורת באנשים, בציוד ובאספקה, שחיזקה את כוח עמידתם של מגיני ההר" (אופיר, עמ' 84). ק. ברגמן נתמנה למושל הצבאי של האזור, וכעדותו "מיד הקמנו 'קשר טלפוני למטה שלנו ולמטה של ה'הגנה' והתארגנו לאפשרות של התקפת נגד. הכוח שהיה אתנו באותו הזמן אני מעריך אותו בשתי מחלקות". כך נסתיים מבצע "קלשון" בצפון ירושלים, רובו ללא נפגעים: "הקורבן היחיד של האצ"ל באותו יום רב פעלים היה החייל צבי גרוס (פראדי) שנפגע בבית הספר לשוטרים בצליפות מעבר שועפט" (שם, שם). גם בדרום העיר בוצעו המשימות כמעט כולן: כוחות ה"הגנה" נכנסו, בעקבות כוחות האצ"ל, ותפסו את אזור "בווינגרד" שבמרכז העיר, אחר כך פנו לעבר מלון המלך דוד והוקם הקשר עם ימין משה. דרומה משם תפסו את תחנת הרכבת, בית הדפוס הממשלתי ומחנה אלנבי. מחנה אל-עלמיין לא נכבש והיה לשטח הפקר. ואולם "שעת רצון זו לא ארכה. בבקרו של 15 במאי(ו' אייר) , בטרם הספיקו כוחותינו לחסום את כביש בית לחם - ירושלים ולאלץ את הערבים לסגור את שער יפו, הגיעו לעיר העתיקה הערבית ראשוניה החיילים של הלגיון הערבי" (תולדות, עמ' 157). מיד החלה ההרעשה הגדולה של העיר החדשה, הקרבות החזרים להכנעת הרובע היהודי בעיר העתיקה, ועמם ניסיונות החדירה לצפון העיר ודרומה. |