| מימון והתרמה |
ב-1 בפברואר 1948 (כ"א שבט תש"ח) פנה מפקד האצ"ל אל ידידי הארגון ואוהדיו ברחבי תבל להיחלץ למאמץ כספי שיממן את ההכנות להדיפת הפלישה הערבית הקרבה ובאה, גם לפריצת גבולות החנק של החלוקה. פעילי הארגון בחוץ-לארץ יצאו עתה במגבית כספית גלויה. היא הייתה גלויה לחלוטין בארצות העולם החופשי, אבל התנהלה ללא הפרעה גם בכמה מן הארצות הנתונות להשפעת ברית-המועצות כגון צ'כיה, הונגריה ופולין. בארצות-הברית נוהלה המגבית על-ידי ד"ר ישראל ליפשיץ ("שילוני"), שנשלח לשם בראשית 1948, ושמואל מרלין מראשי ה"ועד" נתן לכך יד פעילה. בגלל משקלה המיוחד של יהדות ארצות-הברית כמקור לתמיכה כספית. במלחמת הישוב העברי בארץ ראו פעילי האצ"ל חשיבות לבוא לכלל הסכמה עם מוסדותיה הרשמיים של היהדות האמריקאית על החלק שיקבל הארגון מכספים אלה. שמואל כץ, שהגיע לארצות-הברית, נפגש לצורך זה עם הרב אבא הלל סילבר, יו"ר "ועד החרום הציוני" שריכז את הפעילות הציונית-המדינית בארצות-הברית. סילבר היה מאוהדי המאבק האנטי-בריטי של האצ"ל ומשום כך קיווה כץ כי ייענה לבקשתו להעביר ב"ועד החרום" החלטה על הקצבת חצי מיליון דולר לארגון, מתוך הנחה ש"עצם פרסומה של החלטה מעין זו, שמתוכה ישתמע שקיים שיתוף-פעולה בין הציונים הרשמיים לבין הארגון האהוב על שכבות רחבות בציבור, יעורר פרץ של התלהבות והיענות כספית שתעלה בהרבה על הסכום שאותו הוא ביקש. המנהיג הציוני לא מצא אפשרות להיענות לבקשת נציג האצ"ל - אף כי סבור היה, כעדותו של כץ, שראוי הארגון לתמיכה הכספית וגם הסכים עם בן-שיחו ש"השפעתו הפסיכולוגית של כוח המחץ של הארגון על האויב הייתה גדולה יותר מאשר זו של ה'הגנה"' - משום שמובטח היה כי לא יעלה בידו לשכנע את רוב חברי "ועד החרום" ונמצא ש"העלאת ההצעה בוועד תביא אפוא רק להפסד השפעה". כנגד זה הסכים סילבר לשגר מכתב אל ד"ר ליפשיץ ובו האישור שאין האצ"ל מקבל - למרות ההסכם שנחתם בארץ בין הארגון ובין ה"הגנה" עזרה כספית כלשהי מן המוסדות הציוניים הרשמיים, ואמנם שוגר מכתב זה ב-5 במאי (כ"ו ניסן תש"ח). ניסיונות להגיע לכלל הסכם עם גופים האוספים כספים למען ה"הגנה" נעשו גם בצרפת. מאמצים מרובים נקשרו, ביזמתו של שרגא חייטין, משליחי הארגון באירופה, ל"קשירת קשרים עם חברי הוועדים למען ההגנה במטרה להשפיע עליהם לחלק את הכספים בינינו ובין ה'הגנה'". בגרמניה, תחום שליחותו של חייטין, נודעה לכך הצלחה מרובה וכן בבלגיה. בפריס, כזכור לקהאן, לחץ יעקב-ז'ק מאיירקס, חבר ועד למען ה"הגנה" ואוהד האצ"ל, להפרשת 20% מהכנסות הוועד לארגון. מאיורקס עצמו תרם לארגון בעין יפה, אבל ניכר שמאמציו להסדר עם הוועד למען ה"הגנה" לא הביאו לתוצאות משביעות-רצון ולפיכך נמשכו גם הוגברו המאמצים למגבית הנפרדת. "בתנאים אלה, קיבלה העזרה של 'קולונל ג'קסון', משקל רב" ולצדו הייתה לעזר רב רעייתו רבקה ("אמא"), "ששימשה לכולם כאם ודאגה להם כמו לילדיה. בפעילותם בתחום זה בלטו במיוחד שני לוחמי המחתרת הצרפתית במלחמת-העולם השנייה, לנסיין ראשלין ומרק גוטקין. יהושע הלפרין, גזבר המטה שריכז גם את פעולות המגבית, עשה הרבה לקירובם והפעלתם של רביזיוניסטים ותיקים וחדשים מצרפת וגם מיוצאי פולין, ארץ מוצאו. עזרה ניכרת באיסוף כספים הושיטו לארגון רוב סניפי הצה"ר בארצות הגולה. יש לציין בעיקר את העזרה שהתקבלה מדרום-אפריקה, שם הוקם ארגון מוצק, והצה"ר גם תרם את תרומתו לארגון באנשים ובכסף לתכנית הפלישה לחופי הארץ. הרב לוי יצחק רבינוביץ, רבה הראשי של יהדות דרום-אפריקה, אף הוא איש הצה"ר, שיצא לארץ במחצית פברואר והשתתף שם באחת מישיבות המשא ומתן בין האצ"ל והסוכנות היהודית, בשובו לדרום-אפריקה נתן עזרה פעילה למגבית של הארגון. רפאל קוטלוביץ, מפקד הארגון באותה ארץ ומפעילי בית"ר והצה"ר, היה יוצא בשליחויות גם לארצות אחרות, וזכורה לו בין השאר מגבית שערך באנגליה, בעזרתו של איוון גרינברג, מי שהיה עורכו של "ג'ואיש כרוניקל", שהצטרף לתנועה הרביזיוניסטית ולאצ"ל, נאספו אז 80,000 ליש"ט. גם "חברי הצה"ר הישראלים", עזרו הרבה לאצ"ל. ביניהם יש להזכיר את יוסף קלארמן ואת יצחק קורלנד. וכן מעמד מיוחד היה לרודי [ראובן] הכס משוויצריה אשר עזר לאצ"ל בקשריו הרבים. בארגנטינה אסף ד"ר יוסף מירלמן סכום של 100,000 דולר; ומרדכי אילמרט, מראשוני עולי בית"ר מסין שיצא בשליחות קצרה לארץ מוצאו, הצליח לאסוף שם אף הוא סכום דומה. מפעלים כספיים, צנועים יותר, נערכו גם בארצות שמעבר למסך הברזל, אבל ניכר שלא הכניסו הרבה והספיקו רק כדי לממן הוצאות מקומיות. כך זכור לגרשון ויילר, מפעיליו המרכזיים של סניף הונגריה ועורך ביטאון האצ"ל הארצי (בסער), שעיתון זה מומן כולו ממקורות מקומיים, וכך שאר אמצעי התעמולה בסניף. על הפעולה ניצח אברהם אפל ("ישי"), האחראי על הסניף מטעם. "המטה לגולה", ואשתו ויולט העושה עמו בשליחות ערכה מגביות בצ'כיה. למגבית בהונגריה נתן ידו גם יהושע ציטרון-הלוי שיצא בספטמבר 1947 לאירופה בשליחות ארגון בית"ר ובתקופת שליחותו גם עשה לארגון תאים של האצ"ל בצ'כיה ובהונגריה. במגבית בהונגריה נעזר, כזכור לו, הרבה בד"ר אימרה קלמן, יושב-ראש הצה"ר באותה ארץ. סכומי כסף נאספו גם בארצות צפון-אפריקה, בעיקר בתוניס, שאליה נשלח המפקד הירושלמי יצחק טוביאנה ("אמנון"), ותוך חדשים אחדים הצליח יצחק, בעזרת חבריו במקום, ובראשם אליהו לוזון, יו"ר תנועת הצה"ר בצפון-אפריקה, להקים סניפים בכמה ערים ולפתח פעילות רחבה בין מאות צעירים. אין מספרים מדויקים על תוצאות המפעל בכל ארץ מן הארצות שבהן נערכה המגבית, ואולם הערכה מבוססת מצביעה כי סך הסכום שנאסף היה כשני מיליון דולר. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966. ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970. ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973. |