| שירות המודיעין ("דלק") ומחלקת ההנדסה |
מקורות איסוף הידיעות של ה"דלק" בתקופה זו כללו גם את המחלקות הערביות של ה"הגנה" והסוכנות היהודית - ועל המתרחש בארצות הערביות השכנות בקשר לארץ-ישראל התקבל מידע דרך צינורות המודיעין הבריטי באמצעות פקידים יהודים שעבדו שם. מודיעים ערביים היו מספקים כל אותו זמן מידע על המתרחש ביפו, מיקום עמדות, זרימתה של תגבורת לעיר, טיבה של תגבורת זו וכיו"ב, ואולם כחודש ימים לפני שהחלה התקפת הארגון נפסק הקשר עם המודיעים הערביים. מאז קיבלה המחלקה הערבית את ידיעותיה מפי תורכי מוסלמי ומפי אנגלי אחד, שהיו עוברים וחוזרים מן השטח הערבי. חשיבות גדולה לאין-ערוך ממה שהיה מקובל בעבר יוחסה עכשיו גם למיפוי הצבאי, תכנון ביצורים ועמדות וכיו"ב. לצורך זה הוקמה מחלקת הנדסה בפיקודו של המהנדס אביאל כץ (גיורא), מפקד בכיר בארגון משנות השלושים שחזר לפעילות באותו זמן. עמו פעלו במחלקה, שמנתה כ-15 איש, המהנדסים יצחק טולדאנו ואהרן רוסו, אף הם מוותיקי המחתרת. תקופה ממושכת עסקו במיון מפות שהוחרמו בשעתן ממשרד המדידות הממשלתי, ובהכנות לקראת ההתקפה על יפו רישום של העמדות המבוצרות בעיר על-פי המידע שסיפק להם ה"דלק"; קבעו מרחקים וטווחים למרגמות, את גבולות הגזרה בין היחידות ואפשרויות הפריצה לעיר. בזמן המבצע ישבה בקווי החזית דרך-קבע חוליית מהנדסים. חוליה קבועה של מהנדסים עסקה גם בהכנת מפות, ומרשמי עמדות וביצורים לצורך ההתקפות על יהודיה ורמלה. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ג. סלוצקי יהודה, תולדות ההגנה, כרך ג', תל-אביב, 1972. |