| רקע כללי |
בתהליך ההסבה המזורזת בארגון נודעה תנופה מיוחדת לאימונים הצבאיים וגם חלו בהם שינויים, להתאימם לצרכי המערכה. אמנם עוד לפני כ"ט בנובמבר החלו באימוני-שדה קלים כגון הכרת השטח, הליכה ממושכת וכללי התנהגות בשדה, ואולם פעולות א"ש לא התנהלו ביחידות אלא בקורסים. עם תחילת המערכה החדשה האימונים קיבלו אופי מקיף יותר וכללו גם נשק כבד יותר, כגון רובים ומקלעים. כאן בלט הסיוע שנסתייע הארגון בחבריו יוצאי הצבא הבריטי, שנתנו את חלקם גם בהדרכה גם בהשתתפותם הפעילה במבצעי הקרב: בין המדריכים מיוצאי הצבא היו דוד בריסק "צ'נקי" ואברהם קאופמן ("האוסטרלי"), יוצאי צבא בריטי שידיעתם וניסיונם בתור רגמים תרמו לייעול ההפגזה ממרגמות " 3 על יפו, אותה הם ביצעו אישית, וכן יכולתם לאמן רגמים משורות הלוחמים. תרומה מרכזית למעבר מן המחתרת לחיל שדה תרם המפקד הוותיק אליהו כץ ("אלדד"), שחזר לפעילות בארגון בראשית 1947, ועמו יריב מבורך-הרן, שחידש אף הוא את פעילותו באותה שנה. בתפקידו כמפקד מחלקת ההדרכה הארצית פיקח כץ, בין השאר, על האימונים, הקורסים הרגילים שבתנאי המחתרת, ועם הקמת הבסיסים גם על האימונים והקורסים הנערכים במסגרתם. עם המעבר ממתכונת המחתרת ניתנה הדעת גם להרחבה ולשינוים מתאימים בחומר ההדרכה. אהרן בן-עמי ("אבישי"), מפקד לשעבר ב"הגנה" ומפעילי קבוצת "עם לוחם", שהצטרף לאצ"ל אחרי פירוקה של קבוצה זו, עיבד חוברת-הדרנה שנערכה בצורת שעורים למדריך. היא כללה אימוני יום ואימוני לילה, התמצאות בשדה וכו'. בחוברת זו השקיע ידע שרכש בזמנו בקורס מפקדי כיתות של ה"הגנה" וכן באימונים ב"יחידה הסורית" של הפלמ"ח. כמו-כן היה בן-עמי מפקדם ומדריכם של קורסים ובסיומו של כל קורס כזה ידעו בוגריו תרגילי-סדר במסגרת מחלקתית והתמצאות בשדה, פעולת איגוף וכיבוש יעד תוך התקלות עם יחידה צבאית דומה בשטח. בין השאר פיקד בן-עמי על קורסים אחדים בכרמי זיכרון-יעקב, ובהם קורס למפקדי מחלקות, שכלל אימוני-שדה מורחבים ושימוש ברובה ובמקלע. במסגרת האימונים נערך תמרון-התקפה על שוני, בסיס-הדרכה של הארגון זה שנים רבות, והחל מראשית 1947 - חוות לימוד ומקום משכן לנוער בית"רי עולה מפליטי המחנות באירופה. לפי עדותו של מפקד החווה, אברהם דרורי, סגן נציב בית"ר בארץ-ישראל וממפקדי הארגון, מנתה החווה בנובמבר 1947 (כסלו תש"ח) קרוב ל-120 חניכים, שהיוו 3 גונדות (תשע קבוצות) של האצ"ל. מאז נובמבר 1947 התקיימו בשוני שני בתי-ספר קבועים להדרכה ולאימונים: אחד לסגנים ואחד למפקדי גונדות; וכזכור לדרורי, שהיה למפקד הבסיס, הדריכו בו בין השאר המפקדים שמואל אמיתי, אלי זילבר, בנימין קפלן יהודה בקשי. לאברהם אסף (רובין) מפקד מחוז נתניה, זכור קורס-מפקדים מזורז שהתקיים בשוני בסוף פברואר 1948 (אדר תש"ח), בפיקודו של אילקה שפיר מיוצאי הבריגדה היהודית. הדגש היה על שדאות, תחום שהיה מוזנח זמן רב באצ"ל. משך הקורס היה 30 יום, ועד שילוב גדודי האצ"ל בצבא ההגנה לישראל נתקיימו שלושה מחזורים, 20-15 איש המחזור. האימונים בשוני היו נתונים להגבלות חמורות מפאת קרבתו של הבסיס למחנה צבאי בריטי, וגם אחר-כך היה צורך להפריש כוח-אדם ניכר לתפקידי הגנה סטטית על האזור מפני כנופיות ערביות שהתבססו בכפרים הסמוכים. תנאי הפעולה שופרו הרבה לאחר כיבושם של כפרים אלה בידי האצ"ל ב-13 במאי (ג' אייר). באפריל נעשתה שוני בסיס מגויסים גדול לכל דבר ובו, 120 חניכי החווה, 140 מגויסים, 30 חניכי קורסים ו-10 מפקדים ומדריכים. מבסיס זה יצאו לוחמים למבצעי ההחרמה הגדולים שבסביבה וכן לכיבוש הרי אפרים. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ג. סלוצקי יהודה, תולדות ההגנה, כרך ג', תל-אביב, 1972. |
