תנופה גדולה להדרכה ולאימונים באה בחדשים הראשונים של 1948, עם הקמתם ההדרגתית של בסיסי-קבע, שקלטו מספר גדל והולך מאנשי הסניפים, ותיקים ומגויסים חדשים כאחד. רוב חברי הארגון כבר מאורגנים היו באותו זמן בגדודים, שהיו כפופים למפקדת המחוז, פרט לחיל-הקרב שהפך לחיל ארצי הקשור לפיקוד הארצי ולו נשק משלו. המחוזות היו, בדרך-כלל, אלה שחלוקתם נקבעה בסוף חודש אוגוסט 1947 (אלול תש"ח). מספרם היה שישה: מחוז תל-אביב; מחוז פתח-תקוה - רמת-גן (סניפי פתח-תקוה, רמת-גן, בני-ברק, גבעתיים ויחידות בהרצליה, מגדיאל, כפר-סבא ורעננה); מחוז נתניה (סניפי נתניה, חדרה, בנימינה, זכרון-יעקב וחוות שוני); מחוז הדרום (סניפי ראשון-לציון, רחובות ובאר-יעקב); מחוז ירושלים; מחוז חיפה (סניפי חיפה, טבריה, עפולה, צפת, ראש-פנה, משמר-הירדן ונהריה). רוב הבסיסים הוקמו במסגרת המחוזות במקביל לפינוי הכוחות הבריטיים, ואולם היו בסיסים שקלטו אנשי-שורה וגם מפקדים ממחוזות אחרים לצורך קורסים מיוחדים או התארגנות לשם יציאה למבצעים. כן היו קורסים מיוחדים למפקדים, להכשירם לקליטת חיילים בבסיס, דוגמת הקורס בנהריה בפיקוחו של משה לוי ("יריב"). ליד בית-החולים "גהה", הסמוך לפתח-תקוה, הוקם בבית ערבי נטוש בן קומתיים, בתוך חצר גדולה מוקפת חומה, בסיס-הדרכה-ואימונים למפקדי גונדות ומעלה (בסיס מס' 4). מפקד הבסיס ומדריכו הראשי היה יריב הרן (מבורך). בפברואר 1948 (אדר תש"ח) הוקם בבית ישן בין פרדסים סמוך לבני-ברק, בסיס נוסף, ששימש גם מחנה-אימונים גם מקום לריכוז נשק ורכב בריטי מוחרם. הבסיס - "מחנה דב", על שם דב גרונר, מעולי הגרדום היה במרוצת הזמן למרכז-הדרכה עיקרי למפקדים במחוז תל-אביב, ובהגיע הזמן שימש גם בסיס-היציאה להתקפת הארגון על יפו. מפקדו הראשון היה יצחק גנני ("אריה"). בסיסים נוספים, ששימשו בעיקר את מחוז תל-אביב, היו "מחנה ירמיהו" בשכונת התקוה, "מחנה גדוד 10" בשטח שלימים הוקם עליו אצטדיון רמת-גן, ומחנה-אימונים מיוחד ל"גדוד 14". מחנה זה שימש גם לריכוז של נשק וצייוד שנלקח מן הבריטים במבצעי-החרמה מזוינים. למחנות ולבסיסים, הפועלים עתה לאור היום, נתנו ידם - בעיקר בתחום ההדרכה - מפקדי-מחתרת מרכזיים כמו אלעזר פדהצור ("גד"), יצחק פרידמן ("אליצור") ועוד.
ביבליוגרפיה
א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951.
ב. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980.
ג. סלוצקי יהודה, תולדות ההגנה, כרך ג', תל-אביב, 1972.
|
