| הבסיסים בחיפה |
באחד הימים הגשומים, בימי מרס 1948, עלתה לשטח עם גונדה אחת בפיקוד מפקד מחוז חיפה כשכל הציוד הועבר ברגל מ"מוריה" עד הגבעה. הציוד כלל מיטות, מזרונים, ציוד מטבח פרימיטיבי, אספקה למספר ימים מצומצם, פחים, קרקרים וכלי-עבודה להכנת הבסיס למספר אנשים גדול יותר. חלק מן הציוד נקנה וחלק התקבל במתנה. לגבעה הועלו שני ברנים, 4-3 רובים, 12-10 סטנים, מספר רימונים, 10-8 אקדחים ותחמושת מספקת לנשק. לכל חייל וחייל היה נשק אישי, והושגו גם משקפות צבאיות. הוקים מטבח, חדר-אוכל, חדרי-שינה לחיילים, חדר מפקדה וחדר עזרה ראשונה. כשלושים איש התבססו כראשונים בשטח. מיד עם הקמת המחנה נמסר הפיקוד עליו לצ'נקי (דוד בריסק), אשר היה אחראי באופן אישי לפני מפקד המחוז, אם כי האחרון היה מבקר במחנה בכל יום וגם ישן בו. תכנית האימונים במחנה כללה פעילות ברוב שעות היום והלילה. התאמנו בשימוש בנשק, תרגילי-סדר, אימוני-שדה ואימוני-קרב. צ'נקי, שהיה חייל-מדריך בבריגדה, נבחר לתפקיד מפקד המחנה כדי לאמן באורח הדרגתי את החיילים ולהפכו לבסיס בעל צביון צבאי מובהק. ואמנם התנהלו מסדרי בוקר וערב, בקורת נשק, בעזרת תלבושת שהביאו אתם החיילים מן הבית. היו טרדות רבות בקשר עם הביקורת הקפדנית שהנהיג צ'נקי בהחזקת הנשק ובתלבושת. השמירה במחנה במשך היום הייתה מצומצמת, 4-3 איש במשמרת. בלילה הוגברה עד 12 איש. איש לא רשאי היה להיכנס למחנה, לא ביום ולא בלילה, מבלי שידע את הסיסמה. לאחר ביסוס המחנה הועלתה אליו גונדה נוספת, שהעלתה את המספר הכללי ל60 איש, אחר-כך הצטרפו עוד 30 עולים חדשים, ועם כיבוש חיפה כבר מנה למעלה מ-150 איש. באותו חודש הועבר "צ'נקי", לפי דרישת המטה, למרכז, ובמקומו בא לתקופה קצרה יוסף קובו ("אביגדור") ממפקדי החת"ם. אחר-כך קיבל את המחנה לפיקודו ברוך מינץ ("יוסף") מגולי קניה, שהשתחרר אותו זמן ממחנה-המעצר בעתלית. עם הצטרפות יחידות האצ"ל לצבא ההגנה לישראל "הצטרפו גם אנשי המחנה בחיפה לצבא והם היוו את הגרעין של גדוד 57 בחטיבת גבעתי שחנה בסרפנד". זמן קצר לאחר קום המחנה החל לשמש גם בסיס אימונים ל"אוצרון", בפיקודו של עו"ד מרכוס שימל. הוא מנה אותו זמן כ-150 איש ועיקר תפקידם היה באימונים. באחת השבתות של חודש אפריל, לאחר כיבוש חיפה, התקיים מסדר כללי של אנשי הבסיס, ה"אוצרון" ו"אנשי ח"ק אחרים שמסיבות שונות לא עלו למחנה", ובמסדר זה ניצבו כ-300 איש. מאותו בסיס נשלחו אחר-כך כ-120 חיילים להתקפה על רמלה והם פעלו שם בפיקודו של עמיאל. כמו-כן נשלחה גונדה אחת למערכה על אשדוד, בפיקודו של משה לוי ("יריב"). ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ג. סלוצקי יהודה, תולדות ההגנה, כרך ג', תל-אביב, 1972. |