| פגזים וחומרי נפץ |
אחרי כ"ט בנובמבר הוחרפה בארגון בעיית השגתם של חומרי-נפץ, משום הקשיים להביאם מחוץ-לארץ. ניסיונות לייצור חומרי-נפץ נעשו כבר קודם לכן; עתה ניתנה תנופה מיוחדת לייצור ט.נ.ט. וניטרוצלולוזה. במרוצת הזמן, הצליחו לייצר ולצבור מלאי של טונות אחדות משני הסוגים... הודות לחומרי-נפץ אלה יכול האצ"ל לבצע את פעולת יפו, שבה השתמשו ביותר מחצי טונה חמרי-נפץ. כן נאגרו כ-15 ק"ג של כספית רועמת, ששימשה למילוי נפצי-רימונים ופיקות לכדורים. בירושלים ייצרו אנשי הסניף, בעזרת מומחה שקיבל שכר, "נפצים משוכללים", ובאמצעות בתי-מלאכה לעיבוד עץ - גם רמוני-עץ ממולאים רסיסי-מתכת. כמו-כן ייצרו בקבוקי-מולוטוב ופטארדות. עם פיתוחה והרחבתה של מחלקת הייצור בירושלים הורחבו גם משימותיה. לאחר פריצת "דרך בורמה" ותחילת הצטרפותם של חברי האצ"ל מן השפלה אל "הגדוד הירושלמי" של הארגון, ועמם כמויות ניכרות של נשק ותחמושת, הוטל על המחלקה גם למיין, לבדוק - ולפי הנדרש גם לתקן - כל פריט קודם מסירתו לגדוד. רעיונו של אורי חפץ על התקנת רכבל מ"השכונה הספרדית" לפסגת הר-ציון נידונה במסגרת הארגון והוחל בביצועה עד לפירוק. לאחר פירוק הגדוד בספטמבר 1948 (אלול תש"ח) ביצע אורי חפץ-ממפקדי סניף ירושלים ומגולי קניה, שחזר לעירו לאחר ארבע שנות מעצר וגלות - את תכנית הרכבל במסגרת צבא ההגנה לישראל. זו הייתה ראשונה בסדרת המצאות טכניות, ידועות גם עלומות, שתרם לביטחון ישראל בשרות רב-השנים כקצין-מילואים בחיל-ההנדסה של צה"ל. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ג. סלוצקי יהודה, תולדות ההגנה, כרך ג', תל-אביב, 1972. |
