| התרחבות הפעילות הדיפלומטית - בריה"מ והוותיקן |
ביוזמתו של ירמיהו הלפרן נוצר מגע עם נציגי הכס הקדוש "לשם כריתת ברית ידידות בין הוותיקן לישוב העברי". על בסיס שיתוף אינטרסים בין המדינה היהודית העתידה לקום בארץ-ישראל ובין בני המיעוט הנוצרי בארצות המזרח התיכון. באמצעותו של אחד האוהדים, איש ה"מאקי" במלחמת-העולם השנייה ומזכירו הכללי של "איגוד שבויי המלחמה ולוחמי המחתרת לשעבר" בצרפת, התוודע הלפרין לשני אנשי-כמורה בעלי השפעה בציבור הקתולי בצרפת וגם ברומא: האב רקה ממסדר הישועים, איש "מאקי" לשעבר, ראש כנסיית נוטרדם בפריס וכהן-הווידוי של מוריס שומן, ראש הממשלה: והפרנציסקני האב בונאוונטור, אף הוא מחשובי המחתרת הצרפתית האנטי-נאצית וממקורביו של נשיא הרפובליקה. האב ריקה נעשה לידידה של המחתרת היהודית ובין השאר סייע, על-ידי התערבות אצל ראש הממשלה, לשחרורם של יעקב עמרמי, יעקב הבל ויוסף (ג'ו) כהן מן המאסר בכלא "סאנטה" בפריס. האב בונאוונטור, שנרכש אף הוא לרעיון המדינה היהודית ותרומתה האפשרית בהגנת העדות הנוצריות במזרח התיכון, לא חסך מאמצים כדי להביא לפגישת נציגי האצ"ל עם האפיפיור. כצעד ראשון לכך הפגיש את הלפרן עם הנונציוס האפוסטולי, שגריר הותיקן בפריס, ובפגישה זו "העלה הלפרן את חששותיו לגורל הנוצרים אם יצליחו הערבים להשמיד את היהודים בארץ-ישראל וביקש מאיש שיחו להשפיע על הוותיקן לשנות את יחסו לרעיון ארץ-ישראל כמדינה עברית". הנונציוס מצדו, שפתח דבריו בעברית צחה, הפנה תחילה אל בן-שיחו היהודי את השאלה: "למה דחיתם מעליכם את ישוע הנוצרי? הן בן-עמכם היה. צא וחשוב מה היה מצבכם ועמדתכם כיום בעולם אילו הלכתם בעקבותיו". ואולם להלפרן זכור היה הוויכוח התיאולוגי שנגררו אליו המנהיגים הציוניים ויצמן וסוקולוב בפגישתם עם האפיפיור לאחר מלחמת העולם הראשונה והשרות הרע ששירת אז הוויכוח את העניין שלמענו ביקשו להיפגש עמו. הוא עקף אפוא את השאלה בבקשו רשמית "לא להיכנס לויכוח על נושא זה עם כבודו. חרבי קצרה מכדי שאוכל לצלבה עם חרבו של אחד מגדולי הסיוף התיאולוגי". הדברים נתקבלו יפה, הלפרן ובונאוונטור פרשו לפני הנונציוס את רעיון המדינה היהודית אשר תבטיח קיומם של המיעוטים הנוצרים במזרה התיכון, ואף על פי שלא הביע הסכמה מלאה לדבריהם, שכן "הרעיון חדש בשבילי", הבטיח להעביר אל האפיפיור תזכיר שהגישו לו השניים. ואמנם כעבור שבוע ימים קיבל הלפרן הודעה טלפונית שהתזכיר נשלח אל הכס הקדוש בצרוף המלצתו האישית של הנונציוס לקבל אותו ואת בונאוונטור לראיון ואולם הדבר לא יצא לפועל. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966. ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970. ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973. |