| מקורות רכש בצרפת |
לקראת סופה של המלחמה הקימה המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, מתוך כוונות מדיניות לעתיד לבוא, מחסני-סתר להצפין בהם נשק רב, ואולם ציפיותיהם של יוזמי ה"סליקים" לא נתממשו מאחר שהצבא האדום נעצר בהתקדמותו מערבה לאחר כיבוש ברלין בשנת 1944. כאשר המשטרה הצרפתית התחילה, בשנת 1947, להתחקות על עקבותיהם של מאגרי נשק בלתי-חוקיים נוצר סיכוי שהאצ"ל יוכל לקבלו בשביל מטרותיו. בכל המקרים לא הסתירו אנשי האצ"ל מפני הקומוניסטים את זהות ארגונם ומטרותיו, וזה אך חיזק את נכונותם למסור את הנשק שבמחסנים לרשות הגוף "הנלחם נגד הבסיס האימפריאליסטי הבריטי בארץ-ישראל". "איש מהם", מספר אליהו לנקין, "לא חשש למכור את המחסנים דווקא לנו, והיו ביניהם אף כאלה שמסרו את מחסניהם ללא כל תשלום וסרבו לקבל כסף. זכור לנו המקרה כאשר צרפתי הוציא את הרובה האישי שלו, בו הרג את הגרמני שהיה מרוצחי קרוביו, ומסרו לנתן גרמנט במתנה כביטוי אהדה למלחמת האצ"ל לשחרור עמו". קוימו מגעים גם עם מוריס טורז, המנהיג הקומוניסטי הנודע בצרפת, וכזכור לד"ר רפאלי שנפגש עמו פעמיים פעם בהשתתפותו של אלברט סטארא - "הרחבנו את הדיבור על מחתרת אצ"ל, מניעי מלחמתה בבריטים, צביונה המדיני והאידאולוגי, האם היא ארגון 'ימני', 'פשיסטי' או תנועת-שחרור". לפי עדותו של רפאלי "טורז גילה עניין בתופעה זו ואחר-כך עברנו לשאלת רכישת נשק המצוי בידי קומוניסטים צרפתיים מימי מלחמת ה"מאקי' בנאצים. אני משער, שהרכישות הרבות שנעשו אחר-כך מידיהם של הקומוניסטים הצרפתיים היו תוצאת 'אור ירוק' שנתן להם מנהיגם". אחת הרכישות מידי הקומוניסטים הייתה בכפר קטן שבמחוז לוריין, מקום שם הוציא מנהל בית-הספר את כל ילדי בית ספרו וגם רבים מתושבי הכפר אל הרחוב הראשי להסיח את דעת המשטרה מפעולת ההעברה: "הכל פנו אל תחנת המשטרה לשמח לבבם של השוטרים לבל יצאו להפריע במלאכת החפירה. הנשק הוצא, התחמושת הועמסה והמשאית יצאה לדרכה בברכתם של פרנסי הכפר. המצבור שנמסר לארגון כלל 300 רובים אנגליים, כמות גדולה של כדורים 303, מקלעים צרפתיים ואמריקאיים, בזוקות ופצצות וכן תחמושת לרובים אנגליים. ואולם הנשק נתגלה והוחרם בידי המשטרה, והגילוי הביא למאסרם של יעקב עמרמי, חבר מפקדת האצ"ל, ושני עוזריו יעקב הבל ויוסף (ג'ו) כהן, שניהלו את המו"מ על אותה רכישה. בלווס שבדורדון נמסר לאנשי הארגון בראשית מאי, בזכות קשרים שקשר לואי פוגל, מפעילי הארגון בצרפת, עם שני מפקדי "מאקי" לשעבר, "כל הציוד שנותר מיחידת המאקי על שם ולה סולי שפעלה בסביבה. קבוצת אנשי הארגון, בראשות נתן גרמנט ולואי פוגל, יצאו לסביבה יחד עם שני המפקדים ובמשך יומיים אספו במחסנים שונים כטונה וחצי חומר-נפץ, רובים ומכונות-יריה, שתי מרגמות והוצ'קיס' אחד וכדורים, וכל זה העבירו לאחר מכן למחסן במרסיי. בסוף החודש נרכשו באותה סביבה כלי-רכב שונים; 10 נושאי-ברן, מכונית-משא אחת מסוג דודג' וג'יפ אחד. במקומות אחרים בדרום-צרפת, בקאן ובניצה, קנו יעקב הלל ויהושע אוזן מאת לוחמי מאקי לשעבר נשק מסוגים שונים, שהצניחו שם הבריטים בימי המלחמה : אקדחים, רובים אוטומטיים ורמוני-תבערה. במרכז המדינה רכשו ברגרד פוגל ואנרי פודלסקי כעשרים מקלעי "סטן" ומחסניות, וגם מספר רובים ורמוני מילס, מאנשי ה"מאקי" שבאודייק. כמויות שונות של נשק, תחמושת וחמרי-נפץ נרכשו מאנשי "מאקי", וגם ממקורות אחרים, בערים מץ, שארטר, טור, נאנסי, בכפר שליד נמל פורט דה-בוק ועוד מקומות. מקור נוסף לרכש, ששימש גם מקור לסיפוק מיוחד לאנשי האצ"ל, היו האנרכיסטים הספרדים, לוחמים לשעבר במלחמת-האזרחים הספרדית, שמצאו מקלט בצרפת וברשותם מחסני-סתר של נשק ותחמושת. משנודע ל"מטה לגולה" , באמצעות גנרל ספרדי המתגורר באפריקה הצפונית, על כוונתם של האנרכיסטים למכור את תכולת מחסניהם נכנס ירמיהו הלפרן למשא-ומתן ישר עם מנהיגיהם בעיירה שבגבול הפירינאים. בסופה של שיחת-היכרות עם נציגם הודיע הלה להלפרן שהוא שמח למכור את הנשק הזה לידי אנשי מחתרת הלוחמים אף הם לשחרור עמם שלהם. הנשק, שנמסר לאנשי הארגון, כלל מקלעים, רובים וכמות גדולה של תחמושת - הכול במחירים נמוכים מאוד, כעשירית מן המחיר המקובל בשוקי אירופה של אותו זמן, והאנרכיסטים אף עזרו לאנשי האצ"ל לארוז את הנשק בארגזים מיוחדים בצורת ארגזי סחורות ולשלחם לנמל ברכבת-משא. נוסף על חומרי המלחמה הוחל בפריס באיסוף ציוד לסוגיו השונים, לצייד בו את המתנדבים: חגור, בגדים ונעליים, תרופות וכיו"ב. גם בבירה גם בערי השדה הופעלו ועדים מיוחדים לעידוד התרומות, וגם הוקם מחסן מרכזי, שבו מויין החומר, נארז בשקים ובארגזי-עץ על-ידי קבוצת מתנדבים בהדרכתם של דב טייטלר ורות פרנקו. ב7- ביוני הוטען כל הציוד במשאיות והועבר לנמל פורט דה-בוק, להעלותו באוניה "אלטלנה". היו במשלוח זה חגור, מדים ולבנים בשביל 1500 איש וכן 42 אהלים גדולים, 10 ארגזי-תרופות ו-3 ארגזים עם כלי-עבודה. למחרת היום החלו להגיע לפורט דה-בוק מטעני הנשק והתחמושת, ובכללם מכסה ראשונה שהבטיחו לארגון שלטונות צרפת בסיומו של המשא-ומתן. מכסה זו כללה, 5000 רובים אנגליים מסוג "לי-אנפילד", 250 מקלעי "ברן", 250 תת-מקלעים "סטן", 50 מרגמות, 5000 פגזי-מרגמות, 3 מיליון כדורים לרובים ותת-מקלעים וכן טונות רבות של חומרי-נפץ. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966. ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970. ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973. |
