תקלות בצרפת ובאיטליה
חשיבות מיוחדת בתחום הרכש נודעה לדרכי הברחת הפריטים לסוגיהם, ועוד יותר להבטחת הגעתם ארצה בלא שיתגלו על-ידי גורמים שאינם רצויים. קודם צאתו לאירופה לטפל בכל הקשור ברכש טרח אפוא יעקב עמרמי ("יואל") להסדיר עם סוכני האצ"ל בנמלי חיפה, יפו ותל-אביב, שחרור ארגזים וליפטים מכילי-נשק, אם יגיעו הללו על שמם של עולים. ואכן, כמה עשרות עולים חדשים הסכימו לחתום על הצהרות בדבר חפציהם העומדים, כביכול, להגיע ארצה. כמו כן קיבל את הסכמתם של יבואנים לספק לאנשיו רישיונות-יבוא בשביל מטענים שיגיעו מכמה ארצות-חוץ. "יואל" הגיע לפריס בראשית 1948, הצטרף מיד למטה לגולה והתחיל - יחד עם יעקב הבל ("דן"), מפעילי הארגון באירופה, וג'ו כהן שהגיע לצרפת מארצות-הברית באוניה "אלטלנה" - לתור אחר מקורות רכש ברחבי היבשת.
עמם - ואחר כך עם יעקב הלל ונתן גרמנט מבורחי מחנה-המעצר בקניה - המשיך לעסוק ברכישות השונות ולדאוג להעברת הפריטים לארץ. רובם הועברו תחילה למחסן שנשכר במרסיי ואחר-כך, באניות, ליעדיהם בארץ-ישראל. ב-15 בפברואר (ה' אדר א' תש"ח) שוגרו, לשתי כתובות נפרדות, שני משלוחים ובהם 17 מזוודות טעונות נשק ותחמושת: 120 תת-מקלעי "סטן", 8 תת-מקלעי "תומפסון", וקרוב ל-10,000 כדורים. המזוודות הגיעו כחפצי-עולים, ובזכות הסידורים המוקדמים שוחררו בלא קושי מן המכס בתל-אביב. אחר-כך הגיעו בדרך דומה 8 מזוודות נוספות וארגזים אחדים של חומר-נפץ באוניה "קדמה". ניסיונות אלה של משלוח נשק ותחמושת מצרפת על שמם של עולים נפסקו באמצע מרס עקב תקלה שארעה לעמרמי ולשני עוזריו הבל וכהן ב-18 בחודש (ח' אדר א' תש"ח).
באותו יום יצאו השלושה למחסן, שהעמיד לרשותם יהודי מידידי הארגון בפריס, כדי לארוז נשק ותחמושת, להעבירם למרסיי. משהגיעו לחצר המחסן הוקפו לפתע על-ידי שוטרים, נעצרו ונשלחו לבית-הכלא "סאנטה" בעוון החזקת נשק בלי רישיון. לפי ההשערה הייתה זו הלשנה מצד שותפו של בעל החצר, שחשד כי יש כאן פעילות של שוק שחור. "המטה לגולה" הפעיל מיד את קשריו עם השלטונות לשם שחרור השלושה. מארק קהאן נפגש לצורך זה עם הקולונל ריבייה, ראש שירות-הביטחון הצרפתי, וכזכור לקהאן ביקש ריבייה לדעת על קשרי הארגון עם אנשי ה"מאקי" הקומוניסטים, שמהם נקנה הנשק שנתפס, וכן שימש נושא זה לשיחה מקיפה על בעיות הנשק ואפשרות קבלתו מהצרפתים. הנשק הוחרם, אבל השלושה שוחררו מן הכלא לאחר מאסר של שלושה שבועות ומשפטם לא נערך אלא כעבור שנתיים, בהעדרם.
ולא זו בלבד אלא ש"אנחנו קיבלנו", כעדותו של קהאן, "אפשרות לנוע עם נשק בשטחה של צרפת לארכה ולרחבה. יהושע התוניסאי סיפר כי כאשר פעם נעצרה המשאית שלהם עם מטען נשק והוא הודיע לשוטרים את מה שצריך היה להודיע ואלה התקשרו עם מי שהיה עליהם להתקשר נתקבלה הוראה: לשחרר וללוות בכדי שלא תהיה לבחורים תקלה מפטרול-משטרה אחר.
לאחר שחרורו מכלא "סאנטה" יצא עמרמי לאיטליה להמשיך שם בפעולת הרכש, כשלידו עוזרים אליהו ספקטור ("דם") ועקיבא זייצב. ואולם גם שם לא ניתן לו להשלים את משימותיו ולאחר פעילות של חודש וחצי נעצר, עקב תקלה, על-ידי המשטרה האיטלקית ועמו עקיבא זייצב וחיים בלום. הם נעצרו בראשית יוני במילאנו לאחר תאונה קלה במכוניתם; ובלש שהיה שם בין המתקהלים מסביב זיהה אותה לפי מספר המכונית שהמשטרה מצאה בה, שלושה שבועות קודם לכן, נשק מאחת הרכישות של הארגון בלא. שתצליח למצוא את בעליה. השלושה הובאו למעצר ושוחררו כעבור שישה שבועות, לאחר מאמצים מרובים מצדם של אליהו ספקטור ("דם") שקיים את הקשרים עם העצורים בימי שבתם בכלא, ראובן פרנקו ועו"ד ליאונה קרפי מוותיקי הצה"ר באיטליה.

ביבליוגרפיה
א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951.
ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966.
ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980.
ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970.
ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973.

הדפסה | שלח לחבר
חזרה