| העמדה הערבית |
"מוסא אל עלמי, ראש מחלקת ההסברה של הליגה הערבית, טען שההחלטה "פתרון פרו-ציוני כמעט במאה אחוז" ... ההצעה שתאפשר המשך עלייה יהודית גם היא הצעה שהערבים לעולם לא יסכימו לה... הערבים יתנגדו בכל האמצעים העומדים לרשותם להמלצות הוועדה המיוחדת והניסיון לכפות את תכנית החלוקה יוביל למלחמה במזרח התיכון" הוועד הערבי העליון תיאר את הדין וחשבון של הוועדה המיוחדת "כמגוחך, לא מעשי ולא צודק" והאשים את הוועדה במגמה פרו-ציונית. הערבים יתנגדו בכוח לכל ניסיון לבצע את המלצת הוועדה". הערבים ניסו למנוע את העלאת ההצעה להצבעה, היו ניסיונות לפייס אותם באמצעות שינוי נוסח ההצעה ולהוציא את שטח הנגב מהשטח המיועד למדינה היהודית ולהעבירו לשטח המדינה הערבית. משרד החוץ האמריקני נטה לקבל את השינוי המוצע ורק התערבות ולחץ של ראשי התנועה הציונית אצל הנשיא האמריקני טרומן והבהרת נחיצותו של הנגב למדינה היהודית הצליחו לשכנע אותו להנחות את נציגיו לתמוך בהשארת הנגב בשטחה של המדינה היהודית. כשלא הצליחו בכך ניסו לדחות את מועד ההצבעה אולם יו"ר העצרת ונציגי ארה"ב וברה"מ תבעו לקיים את ההצבעה. הוועד הערבי העליון בארץ ישראל הכריז על שלושה ימי שביתה לאות מחאה. למחרת ההחלטה החלה למעשה מלחמת העצמאות כשאוטובוס "אגד" הותקף ליד פתח תקוה (מול מושב נחלים, ליד מושב מגשימים) וחמישה מנוסעיו נהרגו, התקפות דומות על התחבורה היהודית החלו למעשה בכל הדרכים בארץ ישראל. לאחר שהתקבלה החלטת החלוקה התקיימה וועידת קהיר [בדצמבר 1947] ובה החליטו ראשי מדינות ערב מספר החלטות סודיות: * לעשות להכשלת תכנית החלוקה, למנוע הקמת מדינה יהודית בפלשתינה ולשמור כי ארץ זו תהיה ערבית, עצמאית ומאוחדת. * לעשות סידורים להעברת 3,000 מתנדבים לסוריה ... * לספק לוועדה הצבאית המתמדת אשר ליד הליגה הערבית 10,000 רובים... * להקציב סכום נוסף של מיליון לא"י לצרכי ההגנה בפלשתינה... * להקים ליד מזכירות הליגה הערבית ועדה טכנית צבאית... תפקידה יהיה לארגן ולאמן את המתנדבים וכן לציידם בנשק הדרוש * המזכירות הכללית תפתח במסע תעמולה בארה"ב ובבריטניה - למען העניין הפלשתינאי... ביבליוגרפיה א. לורך נתנאל, תולדות מלחמת העצמאות, ת"א, 1990. ב. אילן עמיצור, מלחמת העצמאות בתוך המאבק לביטחון ישראל, ת"א, 1999. ג. קדיש אלון (עורך), מלחמת העצמאות - מבט מחודש, ת"א, 2004. |
