| המלחמה הלא סדירה בדרכים |
במהלך שלב זה פעלו ערביי ארץ-ישראל בקבוצות שונות, ללא פיקוד ערבי מאוחד. מטרתם הייתה למנוע את ביצוע החלטת החלוקה. את פעולותיהם אפיינו התקפות על כלי רכב בדרכים, צליפות, פעולות שוד, גזל והפעלת מכוניות תופת במרכזי מסחר בערים המעורבות. פעולות הכוחות היהודיים בשלב הראשון של המלחמה נחלקות לשתי תקופות: תקופת המגננה, שנמשכה עד מרס 1948, ותקופת היוזמה ההתקפית. בתקופה הראשונה נשמר הקשר עם היישובים המבודדים באמצעות נסיעות בדרכי עפר עוקפות, בשעות לא מקובלות לנסיעה, אך בעיקר באמצעות שיירות של מכוניות משוריינות בליווי כוח צבאי שלעתים גם ביצע פעולות תגמול. בתקופה השנייה הופעלה יוזמה צבאית מצד הכוחות היהודיים, ובמהלכה הם השתלטו על רוב הערים המעורבות וניסו לשלוט על הדרך לירושלים. מראשית פעולות האיבה התקיפו הערבים מכוניות בדרכים. המטרה הייתה לחסום את דרכי הגישה ליישובים יהודיים, כדי למנוע קשר עמם. למרות פעולות האיבה שנקטו הערבים, הפעילו היהודים שיירות בדרכים. השיירות שהביאו לוחמים ומזון ליישובים היהודיים, הותקפו קשות על-ידי הערבים. הידועות ביותר הן שיירת חולדה ושיירת נֶבִּי דניאל במרכז הארץ, ושיירת יחיעם בגליל. שיירת חולדה הייתה גדולה במיוחד. היא כללה 350 מכוניות, שבהן רוכזו מזון והספקה לירושלים הנצורה. רוב המכוניות היו משאיות כבדות. בדרך עפר שבין חולדה לבין כביש לטרון החלו המשאיות הכבדות לשקוע. את השיירה תקפו בעוצמה רבה אנשי חולדה הערבית וכוחות עירקים, שהגיעו למקום במשאיות. הכוח היהודי לא הצליח להתמודד עם הערבים ומתוכו נהרגו 24 איש. שיירת יחיעם סבלה ממספר גדול ביותר של אבידות. מטרת השיירה הייתה להגיע אל הקיבוץ יחיעם, שהיה נתון ללחץ של תקיפות ערבים. בדרך מנהריה ליחיעם, על-יד כברי, ארבו ערבים לשיירה. 46 אנשים וביניהם מפקד השיירה נהרגו בקרב שנמשך כעשר שעות. ביבליוגרפיה א. לורך נתנאל, תולדות מלחמת העצמאות, ת"א, 1990. ב. אילן עמיצור, מלחמת העצמאות בתוך המאבק לביטחון ישראל, ת"א, 1999. ג. קדיש אלון (עורך), מלחמת העצמאות - מבט מחודש, ת"א, 2004. |
