| משא-ומתן על מיזוג עם צה"ל |
א. משא ומתן התנהל למעלה משבועיים בין שר הפנים מר י. גרינבוים לבין נציגי אצ"ל בירושלים. ב. נמסר בכמה הזדמנויות מטעם נציגי אצ"ל בירושלים כי הארגון יפסיק להתקיים גם כאן כחטיבה צבאית נפרדת, ברגע שירושלים תיספח כחלק בלתי-נפרד של מדינת ישראל. ג. הושג הסדר לפיו יקבל אצ"ל את מרותו של מושל המחוז בעניינים צבאיים ואדמיניסטרטיביים. ד. המכשול העומד בדרך ביצוע פרטי הסדר זה הוא החזקתם השרירותית במאסר של חמשת מפקדי אצ"ל ללא האשמה וללא משפט, על-ידי ממשלת ישראל. ה. הודעה ברוח זו נמסרה גם למר גרינבוים וגם לד"ר יוסף, לאחר שמר גרינבוים חזר לתל-אביב והטיפול בעניין זה עבר לידי ד"ר יוסף". הממשלה הזמנית לא ראתה אפשרות למלא את התנאי העיקרי של האצ"ל - ריבונות המדינה בירושלים. ב-25 ביולי (י"ח תמוז) אמנם החליטה ברוב קולות "להטיל סמכות מדינת ישראל וחוקיה על ירושלים", אבל "בלי סיפוח מפורש". החלטה זו עדיין עמדה אז בעינה. הכללתה הרשמית של העיר בתחומי ריבונותה של מדינת ישראל כעיר בירתה לא הוכרזה אלא בסוף 1949. בעניין שחרור חמשת עצורי האצ"ל עמדה מפקדת האצ"ל על דעתה, שלא ייתכן לנהל משא-ומתן כל זמן שהם עצורים בלי משפט. אך נאלצה לבסוף להסתפק בשחרורם ללא משפט. ואולם המשא-ומתן נמשך, ובמהלכו היחסים בין דב יוסף ובין אצ"ל נשארו תקינים וכל ההסדרים באספקה ובהחזקת הבסיסים נשמרו. ביבליוגרפיה 1. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (ספר ששי), ת"א, 1980. 2. אוסטפלד זהבה, צבא נולד, ת"א, 1994. 3. בן גוריון דוד, יומן מלחמה, ת"א, 1982. 4. אבן דן, שנות שירות, ת"א, 1973. 5. ריבלין גרשון (עורך), חטיבת אלכסנדרוני במלחמת הקוממיות, ת"א, 1964. 6. איילון אברהם, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, ת"א, 1963. |