| הצעות אחרונות להסדר |
א. האצ"ל בירושלים מצטרף לפי התקן שלו, על מפקדיו, חייליו ונשקו, לצבא ההגנה לישראל בירושלים בתור גדוד ופלוגת ח"ן וחי"ם בחיל-המצב בירושלים. ב. ממשלת ישראל הזמנית מתחייכת לא לפרק את הגדד והפלוגות של אצ"ל ולא להוציאם - בשלמותם או בחלקם - מגבולות העיר ירושלים. חיילי אצ"ל בירושלים יישבעו שבועת-אמונים למדינת ישראל, שתחייב אותם לשרת בירושלים ואך ורק בירושלים. ג. הסכם זה מחייב את שני הצדדים כל עוד קיים בירושלים שלטון עברי. הצעה דומה הוגשה גם על-ידי פיקוד לח"י בבירה אלא שלא הסכימו לשבועת האמונים בנימוק שאם יוצאו מירושלים כוחות צה"ל ייחשב סירוב אנשי לח"י לצאת עמם כהכרזת מרד. על סמך שתי ההצעות הביא גרינבוים לפני ממשלת ישראל הצעת הסדר כדלהלן: "הממשלה הזמנית רשמה לפניה את הודעותיהם של הארגונים הצבאיים, אצ"ל ולח"י, בירושלים על נכונותם לצרף את יחידותיהם הצבאיות לצבא-ההגנה של מדינת ישראל, לאחר ששלטון זה קיים למעשה בירושלים, וקובעת: א. יחידות צבאיות של אצ"ל. ולח"י בירושלים תצורפנה לצבא-ההגנה של מדינת ישראל על הנשק והתקן שלהן; ב. תישמר שלמותן של היחידות וזכותן להישאר חלק מחיל-המצב בירושלים כל זמן שלא ייחתך סופית גורלה של עיר זו; ג. פרט לתנאי זה יישמעו חיילי היחידות הנ"ל לכל הפקודות של השלטונות הצבאיים של מדינת ישראל; ד. חיילי היחידות הנ"ל נשבעים שבועת-אמונים לממשלה של מדינת ישראל השלטת בירושלים וכל זמן שתשלוט בה; ה. פרטי ההצטרפות ייקבעו על ידי המפקדה של החטיבה החונה בירושלים בהתייעצות עם המפקדות של הארגונים הצבאיים הנ"ל; ו. עם ביצוע הסידורים האלה מתחסלים הארגונים הצבאיים הנ"ל בירושלים בתור ארגונים צבאיים נפרדים. הממשלה הזמנית קובעת יחד עם זה, שאין היא רואה בסידור זה את פתרונה הסופי של שאלת קיומם של הארגונים הצבאיים הנפרדים בירושלים. היא חושבת את הסידור החדש לסידור זמני והיא דורשת שיושלם התהליך של חיסול הארגונים הצבאיים הנפרדים בירושלים כמו שחוסלו בתחומי מדינת ישראל". בתגובה על הצעה זו מסר פיקוד האצ"ל לידיו של גרינבוים מכתב ובו נאמר בין השאר כי "איננו מוצאים כל הצדקה לדרישת הממשלה שאצ"ל בירושלים יחדל להתקיים כחטיבה נפרדת בטרם הכרזת ירושלים כחלק בלתי-נפרד של מדינת ישראל". עם זאת מציין המכתב כי "כבודו הציע לנו בשם הממשלה כי דרישתה שנחדל להתקיים בירושלים כחטיבה צבאית נפרדת היא דרישה אולטימטיבית וכי אם לא נקבל את ההצעה הנ"ל תיפתח מערכת-דמים נגדנו ומלוא כוחו של צה"ל יופעל כדי לחסלנו", ולפיכך "כדי למנוע מלחמת-אחים בירושלים החלטנו להסכים להצעה הרצופה פה". בישיבת הממשלה, שלפניה הובאו המסמכים, נתקיים דיון רב-מתח ובו התבלטו בגישתם הקיצונית והפסקנית ראש הממשלה דוד בן-גוריון ושר החקלאות א. ציזלינג ממפ"ם. בן-גוריון צידד בהצגת אולטימטום ובנכונות לשפיכות-דמים, ו"אז יתברר שלא רק יכולים להכריע אותם שיכולים לנהל את המדינה גם בלי המפלגות האלה", כשהכוונה למפלגות ה"אזרחיות", שנציגיהן בממשלה עשו למיתון העמדות לקראת הסדר של שלום פנימי. ואילו ציזלינג הכריז ש"נוכח הסכנות של פאשיזם שיגדל בארץ-ישראל אין להימנע - ממלחמה זו היום". בסופו של הדיון הוחלט לדחות את הבירור וההכרעה לישיבה אחרת. ואולם באותם הימים הסעיר את הארץ מאורע לא-צפוי, שהכה מיד גלים גם בתוכה וגם מחוצה לה והביא לביטול הבירור ולהחשת ההכרעה. המאורע היה - התנקשות בחייו של הרוזן פולקה ברנדוט, המתווך מטעם האומות המאוחדות, בירושלים. ביבליוגרפיה 1. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (ספר ששי), ת"א, 1980. 2. אוסטפלד זהבה, צבא נולד, ת"א, 1994. 3. בן גוריון דוד, יומן מלחמה, ת"א, 1982. 4. אבן דן, שנות שירות, ת"א, 1973. 5. ריבלין גרשון (עורך), חטיבת אלכסנדרוני במלחמת הקוממיות, ת"א, 1964. 6. איילון אברהם, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, ת"א, 1963. |