| העיר העתיקה - מצור בתוך מצור |
בכ"ט בנובמבר 1947 (ט"ז כסלו תש"ח) נמצאו בין חומותיה של העיר העתיקה בירושלים שישה-עשר חברי האצ"ל, מאורגנים בשתי כיתות. נשקם היה: 3 אקדחים תופיים לאימונים, תת מקלע אחד, כעשרה רימוני "מילס" וכמות קטנה של חומרי נפץ. ליעקב בן-רובי ("יוסף"), ממפקדי הארגון ברובע היהודי, זכור כי "ממטה המחוז הודיעו לנו שיש לאצ"ל מחסן עם חומר נפץ בעיר העתיקה, אך עד הכניעה לא יכולנו לגשת להוציא את החומר הזה… חומר הנפץ העיקרי שהיה בידנו נמסר לנו על ידי לח"י". ל"הגנה" היו שם באותו זמן שמונה-עשר חברים, מאורגנים אף הם בשתי כיתות, ולהם 10 רובים, 14 אקדחים, 3 תת מקלעים, 30 רימוני רובה וכמות של רימוני יד. היו שם גם ארבעה חברי לח"י, בראשותו של משה כהן ("אהוד"), ולהם 3 אקדחים, 20 פחי חומר נפץ וכמות גדולה של נפצים. עד מהרה הצטרפו אל יחידות האצ"ל והביאו עמם את האקדחים וחומרי הנפץ. מיד עם פרוץ המהומות הארץ הוציאו אנשי האצ"ל בעיר העתיקה את הנשק מן המחסן, "וביחד עם עוד שני חברי אצ"ל", זכור ליצחק אהרונוב ("יהודה"), "ברוך ארליך וישראל כהן, שנהרג כעבור זמן, תפסתי עמדה בכולל ורשה. לקחנו אתנו עוד שני אזרחים מאוהדי אצ"ל. הייתה זו עמדה קיצונית במזרח הרובע היהודי, סמוך לרחוב השלשלת שברובע המוסלמי. הנשק הוחבא בבית הכנסת של הכולל, בארון הקודש. לפי עדותו של אהרונוב ידעו הערבים על התבצרותם של אנשי האצ"ל בעמדה וגם גילו זאת לבריטים, אבל הללו לא באו לחפש. כעבור שלושה ימים נדרשו על ידי מפקד ה"הגנה" במקום לנטוש את העמדה. "יהודה" התקשר עם מרדכי רענן, מפקד המחוז, ואחר משא ומתן "סודר כי נעזוב את העמדה ונמסור את הנשק בתנאי שיחזירו לנו אותו אחרי שאנשינו יגיעו מן העיר החדשה" (י. אהרונוב). ב-10 בדצמבר (כ"ז כסלו) הגיעה תגבורת ראשונה מצד שני הארגונים לעיר העתיקה: ה"הגנה" שלחה לשם מחלקה של 20 איש ואילו האצ"ל - כיתה נוספת של 8 אנשים בפיקודו של יואל פרידלר ("אמנון"). אנשי הארגון חזרו ל"בתי ורשה" וגם תפסו עמדה באזור בית הכנסת ניסן בק. יומיים לאחר מכן באה לעיר העתיקה גם תגבורת בריטית: שתי מחלקות של גדוד חיל רגלים (Highland light infantry), והללו תפסו מיד עמדות בין הרובע היהודי והמוסלמי, "ברובן על חשבון הרובע היהודי" (לירון, עמ' 32). הם גם פתחו ללא שהיות בחיפושי נשק, החרמת נשק ומאסר אנשי מגן. ניכר כי נתכוונו בעיקר לאנשי האצ"ל. לאחר אחד החיפושים שנערכו בעמדת לובינסקי" של אנשי ה"הגנה" גילו כמות נשק ושלחו כמה מהם למאסר ב"קישלה". כעבור זמן קצר "הסמל החל לחשוד", כזכור לאהרון לירון-אלטשולר, מפעילי ה"הגנה" ברובע היהודי, "כי אנשי אצ"ל אנו מאחר שאיש לא התערב למען שחרורנו... למזלנו היה שם אחד מאנשי החי"ש שנאסר יום לפני כן והעיד כי אנחנו חברי מחלקתו. ואף על פי כן חשדו בנו רבים כי אנשי אצ"ל אנו" (שם, עמ' 36). ואולם השלטונות לא ראו בעין יפה גם אם הימצאותם של אנשי ה"הגנה" בעיר העתיקה ודובר הממשלה ריצ'רד סטאבס אף הכריז במסיבת עיתונאים שקיים בירושלים ב-26 בחודש (י"ג טבת) כי "בעיר העתיקה ישרור שקט רק כאשר אנשי ה"הגנה" והאצ"ל יצאו ממנה… לדבריו מספיקים מאה החיילים הבריטיים שהוצבו בעיר העתיקה כדי להשליט שם סדר ושקט" (ירושלים במצור, עמ' 49): על כך לא איחר לענות יצחק בין צבי, יושב ראש הוועד הלאומי, וכעבור יומיים הודיע במפורש כי לא ייעשה רצונה של ממשלת המנדט ולא תתקבל עצתה להוציא את אנשי ה"הגנה", האצ"ל ולח"י מן העיר העתיקה, אף הוסיף וקבע: "אנו חדורים אמונה איתנה שירושלים הייתה ותהיה לב האומה ובירתה. מתי וכיצד? אלוקים ידע. מזה מאות שנים לא פסק יישוב יהודי מירושלים. השכינה לא זזה מהכותל המערבי ויהודים לא זזו מירושלים" (שם, שם). |
