| תגבורת שנעצרה, נשק שהוחרם |
ראיתי שאנו מוקפים ממש על-ידי יחידה צבאית גדולה. הכביש לפנינו היה חסום במחסום, מסביב שכבו חיילי ההגנה מאחורי עמדות של מכונות-ירייה ובשרשרת מסביב עמדו חיילים עם רובים ועם כובעי פלדה. למעלה ממאה חיילים הקיפו אותנו. שאלתי על האחראי ורציתי לדבר אתו. הפנו אותי לאחד, כאל אחראי, והוא מסר לי שהוא קיבל פקודה ממפקדת הגליל לעצור אותנו כיוון שאנחנו קבוצת פורשים שבאה לבצע פעולות בלתי-מאורגנות. הוא הודיע שבשום אופן לא יסכימו שאפילו איש אצ"ל יחיד ייכנס לשטח הגליל. הודעתי לו שהגעתי למקום עם היחידה בהסכמת ההגנה במשמר-הירדן והבעתי דעתי שכאן חלה טעות. הוא הבטיח להתקשר עם ראש-פנה, בה ישבה מפקדת ההגנה, ובינתיים דרש מאתנו לרדת מן המשוריין. סירבתי לקבל הוראה זו ואמרתי לו שנחכה לבירור בטלפון." לפי הוראות האחראי מטעם ה"הגנה"' יצא המשוריין לקיבוץ גינוסר ושם הוקפו נוסעיו במשמר חזק. בשעה 4 אחר-הצהרים, לאחר ששוב סרבו אנשי האצ"ל לרדת מן המשוריין, התקרבה אליהם קבוצה של עשרות אנשי ה"הגנה" מצוידים במקלות. הם "התקיפו את המשוריין ותוך שימוש באלות ובאלימות הורידו את אנשינו אחד אחד מן המשוריין, הדבר ארך למעלה ממחצית השעה. את האנשים הכניסו אחר-כך בכוח לצריף גדול, קשרו את ידיהם אחורנית, ערכו חיפוש מדוקדק בכיסיהם מבלי למצוא דבר והעמידו אותם עם הפנים לקיר במרחק מה איש מרעהו. לפנות ערב העמיסו את היחידה אל האוטובוס חזרה, קשרו אח עיניהם - גם ידיהם נשארו קשורות וכך התחלנו לנסוע. גם עיני הבחורות וידיהן היו קשורות. נדמה לי שלקחו אותנו לכפר תבור, לתחנת הנוטרים. הנשק והחפצים האישיים שלנו נשארו באוטובוס. הנשק הוחרם והחפצים הועברו אתנו". איש מיחידת התגבורת לא הגיע למשמר-הירדן. באמצע הלילה העירום משנתם ואחר שנדרשו להיכנס למשוריין אחר הוסעו לקיבוץ מעגן שליד טבריה ולמחרת היום הובאו לעפולה. משם יצאו בכוחות עצמם לחיפה. מפקד היחידה יצא לתל-אביב, לדווח על הפרשה לדוד טהורי. כעבור ימים אחדים, מעיד שמואל בן-אברהם, "חזרתי-למשמר-הירדן, מסרתי את הדברים למוכתר ולמא"ז והרוגז היה רב". רוגז או תמיהה היו גם נחלת נוספים בישוב העברי, שאליהם הגיע שמע התקרית. מפקדת ה'הגנה' מצאה אפוא צורך לצאת בגילוי-דעת ולפיו "קבוצת אצ"ל הופיעה בסביבת, משמר-הירדן כדי לבצע פעולות שהיו עלולות להפריע את תכנית הגנת הגליל העליון. כדי למנוע פעולה זו פורק הנשק מעל קבוצת אצ"ל" (דבר, 11.4.48). על כך הגיבה מפקדת הארגון מיד בשידור "קול ציון הלוחמת": "הודעת ה'הגנה' כוזבת מאלף ועד תו. היחידה שלנו נשלחה למשמר-הירדן אך ורק כדי להגן על הנקודה ובידיעתם של מפקדי ה'הגנה' במקום." ואילו בקרב מגיני משמר-הירדן עצמם "המעשה השפיע על המוראל שלנו כשראינו מול האויב הערבי שנאת-אחים מבפנים" (אליהו פרוד). |