| מפקד האצ"ל |
"אל העם העברי בציון"! - זו כותרתו של הכרוז, ראשון בשורה ארוכה של כרוזים והודעות מטעם אצ"ל, שנכתבו בידי בגין. בהכרזת המרד הוא מאשים את השלטון הבריטי בחתירה לחיסול התקווה האחרונה של הציונות הממלכתית, בבגידה באומה העברית, וקובע, כי משום כך אין מנוס ממלחמה בו עד הסוף. "נילחם. כל יהודי במולדת ילחם. אלוקי ישראל, א-ל צבאות יהיה בעזרנו. אין נסיגה. חרות או מוות" - נאמר בכרוז. והפעולות לא אחרו לבוא. "צבאו" מנה בתחילה כאלף איש, מהם רק מאתיים לוחמים בפועל, אך גדל לכדי כ-5000 ב-1947. "צבא" זה ביצע כמעט 300 פעולות בארבע שנות פיקודו של בגין. כל כולן הוחלט בזהירות ובשיקול דעת מעמיק. שלוש מהן היו בולטות במיוחד: פיצוץ מלון "המלך דוד" בירושלים - מרכז השלטון הבריטי; הפריצה למבצר עכו ושחרור אסירי אצ"ל ולח"י; וכיבוש יפו. בגין עצמו לא נטל חלק בלחימה עצמה אלא עמד בראש מלחמה פוליטית באמצעים צבאיים. עיקר תפקידו היה להתוות את מדיניות המחתרת, לרכוש את אהדת דעת הקהל ולדאוג לניהול ארגוני יעיל. רגישותו לחיי לוחמיו, אלה אשר נפלו בקרב, אלה אשר נפצעו ואלה אשר נכלאו ואף גורשו מן הארץ למחנות גלות היו לשם דבר. המכאיב מכל היו התליות. בגין וחבריו עשו מאמץ עצום להצלת חיי חבריהם, שנידונו למיתה בתליה, כמו מקרהו של דב גרונר. אך רק לאחר שנתן, בלב כבד, את האישור לתליית שני סמלים בריטיים, כגמול על שנתלו וייס, חביב ונקר, פסקו הגרדומים. סייגים חמורים קבע בגין למלחמת הארגון. כל כולה כוונה נגד הצבא הבריטי, מתקניו וחייליו, המשטרה והבולשת וכן נציגי הממשלה המנדטורית. האוכלוסייה האזרחית הוצאה מן ה"משחק" ולא הייתה למטרה, גם אם, שלא במתכוון, נפלו קורבנות אזרחיים. כאשר נרדפו חברי הארגון על ידי היישוב המאורגן, ובפרט על ידי ה"הגנה", אסר בגין על אנשיו להגיב. הודות לכך מנע פעמיים מלחמת אחים: בעת ה"סזון" - תפיסת אנשי אצ"ל בידי אנשי ה"הגנה" והסגרתם לבריטים, בין סוף 1944 ועד אמצע 1945 - ובפרשת האנייה "אלטלנה" ביוני 1948. ולמרות היריבות, בגין קידם את רעיון האחדות הלוחמת ומאמציו נשאו פרי כאשר למשך כ- 9 חודשים פעלה "תנועת המרי העברי", מסגרת משותפת להגנה, אצ"ל ולח"י ואשר הלמה קשות בבריטים ורק "השבת השחורה" ופיצוץ מלון המלך דוד הביאו ראשי הישוב לחזור בהם ולנתק מגע עם "הפורשים" כפי שאצ"ל ולח"י כונו אז. ב"ספר הלבן" של 15 במאי 1948 (ו' אייר תש"ח), הודו הבריטים שהם לא יכלו לפעולות המחתרות וכתוצאה מאיבוד השליטה בארץ ונוכח האבידות בנפש של למעלה מ-300 אנשי בטחון בריטיים, הם החליטו לפנות את ארץ-ישראל. המרד תרם תרומה מכרעת לשחרור א"י מידי השלטון הזר הבריטי. ב-3 ביוני 1948 (כ"ה אייר תש"ח), נחתם הסכם על העברת יחידות האצ"ל לצה"ל. |
