| פרשת אלטלנה |
לימים סיפר אליהו לנקין, מפקד "אלטלנה": "כשפשטו הלהבות לכל האנייה, החלו להגיע סירות חילוץ מן החוף, רובן חסקות, שבחוריהן סיכנו נפשם תחת מטר הכדורים. הם צעקו: 'איפה הזקן? הורידו את הזקן!'. כוונתם הייתה לבגין, אשר אותה שעה עסק בטיפול של הפצועים והורדתם מן האנייה. רק לאחר שהורד הפצוע האחרון, הוא הסכים להתפנות מן הסיפון". לפרשת "אלטלנה", שאירעה לאחר קום המדינה, קדמה התפרקות אצ"ל, שהחלה ביוני 1948, עם התמזגותם של גדודיו בצה"ל. הודעתו האחרונה של בגין לרעיו-לוחמיו שודרה למחרת הכרזת המדינה, ב-15 במאי (ו' אייר), מתחנת השידור של אצ"ל. בנאומו - אותו ציין כחשוב שבנאומיו - אמר, בין השאר: "הפרס היחיד שלנו הוא בזה שזכינו לראות את האומה משתחררת באמת ולוחמת - כולה - על חירותה. הפרס האמיתי שלנו יהיה, כשנזכה - אם נשוב חיים מן החזית - לפשוט בערי ארצנו, הריה ועמקיה, ולראות ילדים עבריים משחקים ואין מחריד ומעל ראשיהם הפעוטים החביבים מכל, חג אווירון והוא אווירון עברי, ומולם בא חייל והוא חייל עברי, ומרחוק משקשקת רכבת והיא רכבת עברית. אה, היש אושר גדול מזה"?! ועוד: "מדינת ישראל קמה, אך זכור נזכור, כי המולדת עדיין לא שוחררה...מי שאינו מכיר בזכותנו למולדת כולה, אינו מכיר גם בזכותנו לשטח משטחיה, ואנחנו על זכותנו הטבעית והנצחית לא נוותר... עוד הנף יניפו חיילי ישראל את דגלנו על מגדל דוד, עוד תחרוש מחרשתנו את שדות הגלעד". |
