| ההסדר |
ניכר שהתשובה עשתה את פעולתה, ההפגזה פסקה, הטנקים שוב לא התקדמו, ותחת זאת זימן מושל "מחוז לוד", בשעות אחר הצהרים, פגישה מורחבת לדיון במצב. הפגישה, שנכחו בה קצינים ופקידי ממשלה רמי-דרג, יעקב קיסילוב ועמוס בן-גוריון - דנה בדרכים להפסקת האש ולאחריה הופנתה תביעה ליהודים ולערבים להפסיק את האש. בפגישה נוספת בין הצדדים, שהוזמן אליה גם יוסוף הייכל, ראש עריית יפו, מסר הנרי מארי, מפקד המחוז הצבאי של לוד, כמה הוראות שיש למלאן עד יום המחרת: הפסקת האש בכל מרחב יפו, פינוי רצועה של 400 יארדים משני עברי הקו וכן פינוי תחנת המשטרה של מנשיה ומסירתה לידי הבריטים ופינוי רחוב חסן בק למעבר חופשי של הרכב הצבאי הבריטי. האולטימטום הועבר למפקדת האצ"ל באמצעות ה"הגנה" ומארבע התביעות שבו הסכימה המפקדה לזו הנוגעת להפסקת האש. אשר לאיומים שליוו את התביעות השיבה מפקדת הארגון באיום נגדי: "עוד יש בידי אצ"ל אלפי פגזים בני שלושה אינצ'ים ועוד יש מחנות צבא בריטיים בארץ ישראל. שמענו שהבריטים מעונינים בפינוי בלתי-מופרע של כוחותיהם, ללא אבדות נוספות. יעשו נא אפוא הבריטים את חשבונם שלהם" (המרד, עמ' 466). נחישות החלטתה של מפקדת האצ"ל לא לסגת עמדה לה במבחן הקשה שהועמדה לפניו ובלחץ הקשה שהופעל עליה גם מצד ה"הגנה" לציית לאולטימטום. בסוף היום "אנשי ה'הגנה' טענו שלמעשה מכירים הבריטים בכיבוש מנשיה ואינם דורשים עוד את פינוי השכונה כולה. דרישתם אינה אלא לפינוי המשטרה ופתיחת רחוב חסן בק" (כיבוש יפו, עמ' 217). אנשי הארגון בחרו למנוע את שתי אלה בפעולה מהירה, שבוצעה קודם תום האולטימטום. בפיקודו של "קבצן" (אליעזר סודיט) פוצצה תחנת המשטרה של מנשיה עד היסוד וכך שוב לא היה מה לפנות ומה למסור. גושי בתים נוספים שהועפו לעבר רחוב חסן בק סתמו את הרחוב וכך נסתם הגולל גם על המעבר החופשי של כלי רכב צבאיים, כפי שדרשו הבריטים יום קודם לכן. המעשה נעשה מתוך נטילת סיכון שמא יעלה רוגזם של מציגי האולטימטום ויביא לחידוש הקרבות. ואולם הדברים לא הגיעו לידי כך. כל שדרשו הבריטים עתה היה שאנשי האצ"ל יפנו את עמדותיהם ויעבירון לידי אנשי ה"הגנה", ולכך נתנה מפקדת הארגון את הסכמתה. לאחר העברת העמדות לידי ה"הגנה" יצאו כוחות האצ"ל את יפו, עברו במצעד ברחובות תל-אביב וזכו לגילויי חיבה ותודה מצד תושבי העיר: "שעה שעברו משורייני הארגון בסך ברחוב אלנבי, לאחר כיבוש מנשיה, הדהדו בתי הקפה, על המדרכות ובקרנות הרחובות, תשואות חן. באותו פרק זמן נהפכו אלו שהיו עד כה חיילים-טרוריסטים ל'רובין-הודים' של מלחמת השחרור" (דרך כוכב במזרח התיכון, עמ' 32). |