| הסכם בין הצדדים |
בשאלת הדרישות והניסיונות הבריטיים לפרק את נשקם של כוחות המגן היהודיים לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה על מדיניות אחידה - ה"הגנה" עדיין לא נהגה אז להתנגד לדרישות וניסיונות אלה - אבל על פי תביעתם של נציגי הארגון נכלל בהסכם סעיף (סעיף ג') שלפיו "את חברי האצ"ל יחייב העיקרון של התנגדות לניסיון לפרוק מעליהם את נשקם. בנסיבות מיוחדות יתחשבו חברי האצ"ל, הניצבים בעמדות המגן, במצבן של עמדות ה"הגנה" הקרובות" (המרד, עמ' 423). כזכור למנחם בגין צורפו לגוף ההסכם שתי הודעות, שהאחת מהן - מטעם האצ"ל - חוזרת על הודעת הארגון לוועדת אונסקו"פ בזמנה כי "תחת שלטון עברי לא נקיים מחתרת מזוינת (שם, עמ' 424). ואולם מאחר שעדיין לא ידוע עם יכריזו ראשי הסוכנות היהודית על הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל, "הוסכם, לפי דרישתנו, על ידי שני הצדדים כי אם יחול שינוי יסודי במצב המדיני יהיה כל צד ראשי לעורר את השאלה של הכנסת שינויים מתאימים בהסדר או על ביטולו" (שם, שם). בגוף ההסכם נכלל גם סעיף ("סעיף ו' ") שלפיו ייכנס ההסכם לתוקפו לאחר פגישה ישירה בין נציגי שני הארגונים המזוינים להשלמתם של כמה סעיפים אופרטיביים: "הכוונה היא למימוש הסעיפים הכוללים בשטח המלחמה ובשטח הרכישה" ("סקירה פנימית", ערב פסח תש"ח). ה"הגנה" לא נזדרזה לקיים פגישה זו, על שום לחצים פנימיים מצד המתנגדים להסכם כולו. לאחר זמן מה מודה מפקד האצ"ל שבדיעבד מצא את עצמו הארגון נשכר מדחייתה של פגישה זו, שכן בינתיים ניתן לו לבצע את שני המבצעים הגדולים להחרמת נשק מאת הבריטים, "ולפי ניסיוננו יש לפקפק אם מפקדת ה'הגנה' הייתה מאפשרת את ביצוען של שתי הפעולות האלו" (המרד, עמ' 423). גם ספק אם הייתה מפקדת ה"הגנה" מאשרת את תכנית כיבושה של יפו. תגובותיו של גוף זה בשני הימים הראשונים לקרבות מחזקות את ההנחה שאישור כזה לא היה ניתן. התגובות היו חריפות גם בתכנן גם בצורתן ושולבו בהן הסתייגויות, גינויים ואף גילויים של שמחה לאיד מצד גורמים נוספים ביישוה העברי של אותם הימים. |