| הפרעה פעילה: תביעות ליישום ההסכם |
משהגיעה היחידה אל המחסומים ותבעה מן המופקדים עליהם, באיומים ובנשק, להסתלק משם נתקלו בסירוב נמרץ לא פחות והייתה סכנת עימות מזוין בין שני הצדדים. העימות נמנע ברגע האחרון משנכנס קבל אלפים מתושבי העיר, שנתקבצו למקום, בין שני הצדדים ותבע מאנשי ה"הגנה" לוותר על דרישתם לסגת. ההתערבות הועילה, העימות לא בא. אהדת הציבור ללוחמים באה על ביטויה גם בתקרית נוספת שארעה בעת העברת פצועי המערכה לבית החולים. באין אמבולנסים ברשותו של הארגון הועברו פצועים אלה במשאיות שהותקנו במיוחד לצורך זה. כשעברו המשאיות ברחובות תל-אביב עורר הדבר רוגז בקרב תושבים רבים, גם טענות כנגד "מגן דוד אדום" שלפי שמועה שנפוצה בעיר מסרב טפל בפצועי האצ"ל ולהעמיד לרשותם אמבולנסים. אלפי תושבים נתקהלו מול בניין "מגן דוד אדום" בהפגנה זועמת. יחידת "משטרה צבאית" של ה"הגנה", שהוזעקה למקום, קצרה ידה להשתלט על הקהל הנרגש. "רק 'יואב' (ד"ר אליעזר מתן)," זכור למפקד הארגון, "שהוזעק על ידי אנשי ה'הגנה' למקום ההפגנה, הצליח להרגיע את הקבל בהודיעו בשם השירות הרפואי של האצ"ל שבעצם אין אנו מזדקקים לעזרת 'מגן דוד אדום', אבל אין כל הפליה מצד המוסד הזה כלפינו" (המרד, עמ' 448). ואולם גילויי אהדה אלה מצד תושבי תל-אביב לא היה בהם כדי למנוע המשך של מסע הגינויים מצד יריבי הארגון הצבאי הלאומי והעיתון "דבר" אף יצא לרמוז כי השמועה שנפוצה בדבר הפליית הארגון מצד "מגן דוד אדום" אינה אלא מעשה ידי הארגון עצמו: "המון מוסת הפגין ליד מגן דוד אדום. הכזב שבו הסיתו את ההמון הוא דמיוני ביותר" (דבר 27.4.48). כנגד זה הלכו וגברו, במהירות רבה, התביעות להחשתו של ביצוע ההסכם, שאושר בזמנו על ידי הועד הפועל הציוני, בדבר האחדות הלוחמת בין ה"הגנה" והאצ"ל. "כל מוסד ציוני וכל מפלגה ציונית," כתב "הארץ" ב-27.4, "המתכחשים להחלטה בדבר ההסכם והמחבלים בביצועו, מפריעים בזה את המשמעת לנציגות הדמוקרטית של תנועתנו, ושם דיבורים על 'פשיזם' ועל 'פרובוקטורים' אינם יכולים לשנות עובדה זו". ההאשמה העיקרית מופנית כנגד בן גוריון, "שהתנגד מראש למשא ומתן עם האצ"ל. לאחר גמר הדיונים המייגעים הצביע נגד ההסכם בהנהלת הסוכנות. אחרי אישור ההסכם על ידי רוב חברי ההנהלה הנמצאת בארץ השהה בכוונה את משלוח הטלגרמות לחבריו השוהים בחוץ לארץ. בועד הפועל שוב הצביע נגד ההסכם, ואחרי קבלתו הסופית במוסד עליון זה לפני שבועיים ימים שום דבר לא נעשה לשם ביצועו" (שם, שם). |