| אחדות לוחמת בין החומות |
החיילים גם הקפידו למנוע את הסתננותם של צעירים יהודים מחוץ לחומות. הן הגבילו אעברת מכוניות עם צרכי מזון לאוכלוסיית הרובע היהודי, ופעם גם מנעו כניסת שיירה עשרה ימים רצופים. כבר בימים הראשונים לבוא החיילים הם תפסו את "בתי ורשה" ואחר כך את בית הכנסת ניסן בק ("תפארת ישראל"). ואנשי האצ"ל נאלצו לסגת משם ולעבור לעמדת "לובינסקי" הסמוכה. ואולם אחר כך חזרו והתמקמו ב"בתי ורשה". במרוצת הזמן גבר השיתוף הבריטי-עברי ביריות לעבר העמדות היהודיות. ב-20 בינואר (ט' שבט) החל פינוי בית החולים היהודי "ביקור חולים" שברובע האשורים, הסמוך לרחוב חב"ד שברובע היהודי. קבוצת אנשי מגן, ביניהם יואל פרידלר ("אמנון"), יצאה לפקח על הפינוי. לפי עדותה של מלכה נתנזון, פרידלר "הלך לנסות להשיג קשר טלפוני, כי הטלפון שהיה בשימושנו התקלקל". מכל מקום, ליד שער בית החולים פתח ערבי מזוין, לעיני קצינים וחיילים בריטיים, באש אל מול הצעירים היהודים. שוטר אחד, חנוך טמפלהוף מן ה"הגנה" ויצחק גולד מן האצ"ל נפצעו ופונו תוך כדי יריות. יואל פרידלר נפצע גם הוא ואחר כך מת מפצעיו, "כיוון שהאנגלים לא אפשרו את העברתו המהירה מן המקום בו היה מוטל פצוע כשהוא שותת דם לרוב" (לירון, עמ' 59). עתה עובר הפיקוד על יחידות האצ"ל בעיר העתיקה לידיו של איסר נתנזון ("גדעון" שהגיע לשם ב-10 בינואר (כ"ח טבת) - מוסתר במשוריין משטרה בריטי - בעזרתו של ראובן גרינברג ("רומק") מפעילי לח"י, ששיחד לשם כך את השוטרים. הוא מצא במקום כ-30 מאנשי ארגונו ואליהם הצטרפו מאנשי הרובע, יחד 47 איש ואישה. עמדותיהם באותו זמן היו: באזור ניסן בק - "אורנשטיין", "מלכודת" ו"משמר": בצפון - "לובינסקי": בדרום - "חזן" ובמערב - מול הכנסייה היוונית. "גדעון, הנהיג עם בואו משטר של אימונים אינטנסיביים ולפי עדותה של מלכה נתנזון, "כשנכנס גדעון לפיקוד צורפו הבנות לאימוני נשק, לסיורים, לתרגילי סדר: למעשה התחלקנו עם הבנים בכל התפקידים, כולל שמירה בעמדות". כן הוגבר שיתוף הפעולה עם ה"הגנה". שיתוף הפעולה התנהל על פי קווים של הסכם, שהושג אותו זמן בין שני הארגונים בעיר העתיקה, ולפיו "השתלבו אנשי האצ"ל כיחידה עצמאית במסגרת הגנת האזור… יחידת אצ"ל קיבלה את הפיקוד הטקטי של ה"הגנה" גם במגרת ההגנתית וגם בביצוע פעולות יזומות, כלומר: האצ"ל ביצע פעולות יזומות רק אחרי שקיבל אישור ממפקד המחוז של ה"הגנה" (שם, עמ' 129). הסכם זה גם ביטל את כפילותן של עמדות סמוכות מדי של שני הארגונים, דבר שהעלה בעבר חיכוכים, וגם תרם להעמקת הידידות בין הלוחמים: "ביחסים ביניהם לבין חברינו נשכחה לגמרי העובדה כי יחסי מנהיגי הארגונים שלנם אינם אידיאליים... הטוראים התיידדו איש עם רעהו. אלא נכנסו לדירתם של אלה והזמינו זה את זה לסיורים משותפים" (שם, עמ' 58). במשך הזמן היה גם שיתוף בפעולות תגמול. ב-25 בינואר (י"ד שבט) ערכו חיילים בריטיים חיפוש בעמדה של האצ"ל, הסמוכה לבניין עמדת "אורנשטיין" שהופצץ קשה באותו יום. חברי ה"הגנה" במקום "ביקשו לבצע פעולת תגמול, אך לא היה להם חמר נפץ. הם פנו לפיקוד האצ"ל והציעו לפוצץ עמדה ערבית ברחוב המיידאן, שממנו צלפו על עמדה "אורנשטיין"" (אופיר, עמ' 126). ואמנם הפעול יצאה לפועל, בליל ה-16 בפברואר (ו' אדר א'), "אך לא בשלמותה. בטעות לקחו אתם חבלני אצ"ל אבקת אלומיניום, חומר בערה, במקום חומר נפץ. העמדה הערבית הועלתה באש, אך לא פוצצה" (שם, שם). באותו זמן עדיין דברו שני הארגונים כל אחד בעמדתו לגבי התגובה על חיפוש נשק מצד האנגלים. ואולם בסוף מרס הגיעו לשיאן ההתנכלויות הבריטיות למגינים היהודים וגם לאוכלוסייתה הרובע. הם ירו אש ושילחו פגזים לבתים, ערכו בהם חיפושים שלוו, לעיתים, בשבירת רהיטים ואף בגניבות: נתנו חיפוי אש לחבלנים ערביים שיצאו לפוצץ בתים וכיו"ב. ב-28 בחודש (י"ח אדר א') נכנסו חיילים לחצר ב"בתי מחסה" והחרימו שם מרגמה של ה"הגנה", מרגמה יחידה ברובע היהודי. הפעם שוב לא הבליגו אנשי ה"הגנה": הם נזעקו יחדיו עם אנשי האצ"ל למקום, התקיפו את הקצין שעמס את המרגמה על גבו, הורידוה ופצעו את הקצין. התפתח קרב עם החיילים ובו היו לבריטים שלושה הרוגים ושלושה פצועים, ליהודים - הרוג אחד ושמונה פצועים מקרב אנשי המגן ומרקב האוכלוסייה. שניים מן הפצועים - איש ואישה - מתו אחר כך מפצעיהם. במשא ומתן בין הצדדים, שנתקיים לאחר הפסקת האש, דרש משה רוסנק, מפקד ה"הגנה" ברובע, שיוחזר הנשק שהחרימו הבריטים בימים האחרונים שקדמו לתקרית ומעתה יורשו המגינים לנוע חמושים בגלוי. ואילו הקצין הבריטי דרש החזרת הנשק שנלקח מחייליו. בסופו של המשא ומתן הוסכם לקבל את כל הדרישות. אחר כך פרסם דוד שאלתיאל פקודת יום מיוחדת לאנשי גדוד "מוריה" של החי"ש ובה "מפקד ההגנה מציין לשבח את התנהגותם האמיצה של מגיני העיר העתיקה שהתנגדו בכוח להחרמת נשק המגן ביום שבת 27.1.48 (ט"ז שבט תש"ח). עמידתם תשמש דוגמה לכל אנשי הגדוד". |