| ה"לגיון" מגביר את לחצו |
לפי עדותו של ק. ברגמן הציע פיקוד האצ"ל לדוד שאלתיאל לשתף את אנשי הארגון בתגבורת לרובע היהודי, אבל הלה לא הסכים לך בטענה שכבר יש שם אנשי אצ"ל ושהלוחמים דרושים בעיקרם במערכה שמחוץ לחומות. לפיכך גם מנתה התגבורת אנשי חי"ם שלא הוכשרו למלחמה: "אילו ידענו אז מה המצב בעיר העתיקה לא היינו מסכימים בשום אופן לדעת שאלתיאל לא להכניס אנשי אצ"ל לרובע." אף על פי כן חיזקה ההתחברות עם תושבי הרובע ומגיניו את התקוות להצלתו ולהצלתם, גם חוזק כוח המגן בנשק ובציוד: תת מקלעים ורובים, רימונים, בקבוקי מולוטוב, פגזים, חומרי נפץ ותחמושת, ואולם לפנות בוקר נערכה התקפת נגד ערבית מכיוון שער יפו ואנשי התגבורת נסוגו ושבו אל בסיסם בהר ציון. שער ציון נתפס שוב על ידי האויב וכך נותק שם הקשר עם הרובע היהודי. באותו יום פתחו יחידות הלגיון הערבי בהפגזת ריכוך כבדה על הרובע. עתה הייתה המלחמה עזה גם מתוכננת והלגיונרים פורצים בית אחר בית וחדר אחר חדר, והאוכלוסייה האזרחית מרוכזת עתה כולה ב"בתי מחסה", והעמדות המגינות עליהן הן עמדות "פורת יוסף" וניסן בק. אלה גם יעדיו העיקריים של הלחץ הערבי. אברהם אורנשטיין, מפקד הקטע, מוזעק לעמדות ומזעיק תגבורת מהגוש הדרומי, אבל ללא תועלת מרובה. באותו יום נפלה חצר "פורת יוסף". למחרת עברה הכוס על בית הכנסת ניסן בק: הוא נהרס כמעט כולו. ב-23 בחודש (י"ד אייר) הורסים פגזים, הנשלחים מהר הזיתים, עמדות ב"בתי מחסה". ההתקפה מכוונת בעיקר לעמדות "מלכודת" ו"אורנשטיין", ואנשיהן מגלים התנגדות נואשת. בעמדת "אורנשטיין" הצטיינה יהודית ג'ערן, "האצ"לניקית השמנמונת השחומה, רחבת השפתיים", ש"חילקה את הכוח לעמדות שעה שהאויב תקף, וכאשר פוצצה הלילה עמדת "אורנשטיין" ארגנה יהודית ג'ערן קבוצת אנשים וביצרה את הקומה התחתונה באגף האחורי של עמדת "אורנשטיין" שנחשפה והפכה לקדמית. היא הציבה תצפיות והפקידה את ה"ברן" בידי אלימלך" (לירון, עמ' 392-393). באותו יום נפצעה יהודית שעה שיצאה מן העמדה לפתוח באש על ערבי הצולף לעברם מהריסות ניסן בק. |