| הבסיס בקטמון |
ב-8 ביולי (א' תמוז) הגיע לירושלים חבר המפקדה שמואל כץ ("קרני"), כממונה מטעם המפקדה על כוחות האצ"ל בבירה. כעדותו, לא התערב בצד המנהלי של הכוחות - גם לא חלו שינויים בהרכב מפקדת המחוז - אלא נטל לידו "את ניהול יחסי החוץ ואת הפיקוח הישיר על המודיעין", וכן "נטלתי לידי את האחריות לעיתון היומי בן ארבעת העמודים שיסד האצ"ל בימי המצור; כתבתי את המאמר הראשי היומי וחרצתי את גורל המאמרים שהגיש לאישורי העורך רב-המרץ יהושע אופיר" (יום האש, עמ429). הכוונה לעיתון "החרות - עתון יומי של ירושלים הלוחמת" (העורך האחראי: אליאל פריימן-דרור), שגליונו הראשון יצא לאור ב-1.6.48 (כ"ג אייר תש"ח) והאחרון - ב-1.10.48. (כ"ז אלול תש"ח) העיתון הודפס במכונת-הדפסה ישנה משנת 1892, שנמצאה בדפוס סלומון והותנעה ביד, מהעדר חשמל. בבסיס קטמון התקיימו אימונים לפרט וכן אימוני כיתה, מחלקה, פלוגה וגדוד, בדגש מיוחד על מלחמה בשטח בנוי. שם גם אומנו צעירי "פלוגת הנוער" - כ-150 בני 17-15 שפעלו בפיקודו של פנחס רון. הם שירתו בתפקידי-עזר כגון הדבקת כרוזים, שליחויות, תפקידים שונים בבסיסים ואחר-כך גם ב"החלמה", בית-החולים של הארגון בירושלים. בדרך כלל, זכור למפקד דוד הורן, "נמנענו מלשלוח את הצעירים לקרב, אולם ביום התקפת הלגיון על שייח'-ג'ראח נמצאו שם צעירים ולקחו חלק בהגנת המקום". הללו עמדו אז בסיומו של קורס מדריכים ו"רצינו לערוך את הבחינה על-ידי המפקד (אליהו) מרידור שנמצא באותו זמן בבית-הספר לשוטרים". הצעירים היו מרוכזים בבסיס מיוחד משלהם ולכל נער היה נשק קל, אבל לאימונים בלבד. בסיס מיוחד בשכונת רחביה, סמוך ל"אזור המוגן" הבריטי, שימש את "פלוגת הבנות" - כמאה צעירות, מאורגנות בשמונה קבוצות - בפיקודה של אמה גרמנט ("אביגיל"). עם הקמת הגדוד אורגנה והופעלה בו משטרה צבאית, וכזכור לק. ברגמן, האחראי לה במישרין, "היו לנו מקרים שהבאנו אנשים לדין והעונש החמור ביותר היה הוצאה משרות האצ"ל, תוך הודעה ל'הגנה' שהאיש חייב להתגייס שם ושלא יהיה משוחרר מהשתתפות בקרב". המשטרה הצבאית הקפידה על שמירת פרטים חיוניים של סדר ומשמעת, אבל ניכר היה שלא הקפידה על גינוניה החיצוניים של המשמעת כפי שהם מקובלים בצבאות הסדירים. לפי עדותה של דוריס כץ, "בשל מחסור מתמיד בכספים היה מראה כוחותינו כמראה המון עוטה שלל-מלבושים, ממגפי קוזקים וחגורות של פרטיזנים עד לכובעים ולמקטורני-שדה אוסטרליים" (הייתי טרוריסטית, עמ' 173). חלה גם הרחבה בבית-החולים המאולתר של הארגון ("החלמה") בכיכר רד"ק שבשכונת רחביה, בניהולה של שרה רענן. האחות הראשית היתה רנה ברזלי. כעבור זמן עבר בית-החולים לבית מרווח יותר מאחורי המנזר טרה-סנטה שבקרבת מקום, ואז נוהל על-ידי נתה ברגמן בסיועה של רחל ריבלין. הרופאים היו ד"ר זאב פרחי, ד"ר אריך גולדשלגר (זהבי) והמנתח ד"ר צבי נוימן. האחות הראשית - לאה אופנהיימר ("יעל"). הבית היה קודם לכן מקום מושבו של הגנרל ברקר, מפקד הצבא בארץ, "אחד המפקדים הראשיים השנואים ביותר שנשלחו בידי הבריטים להשמיד את ה'טרוריסטים'. דבר זה היה בו משום צחוק הגורל ותמיד הקפדנו לציינו למבקרי בית-החולים" (הייתי טרוריסטית, עמ' 162). |