בן מרים וניסן
נולד בירושלים
בי"ד באלול תרפ"ה , 3/9/1925
התגורר בירושלים
שרת בחיל השריון
יחידה: מפח"ט 514
נפל בפעילות מבצעית
בב' באדר א' תש"ח , 12/2/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: ירושלים - ימין משה
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים - הר הזיתים
|
מ.א. 0173305
בן 23 בנפלו
|
קורות חיים:
אברהם מיכאל, בן מרים וניסן, נולד ביום י"ד באלול תרפ"ה (03.09.1925) בירושלים להורים דתיים. גר בשכונת ימין-משה. למד בישיבת "עץ - חיים" ובבית-הספר התורני "אלומה" בו רכש גם מדעים כלליים. מסיבות כלכליות נאלץ להפסיק את לימודיו ועבד בבית-הדפוס "גשר". במקצועו זה ראה מעין המשך ללימודים.
משנות נעוריו היה חבר-"הגנה" נלהב. פעיל ב"מכבי" ירושלים כספורטאי מובהק בקבוצת הכדורסל והשתייך לקבוצת מאגרפים של "הפועל". מ-1942 היה פעיל בחי"ש. לראשונה התאמן במשטרה המיוחדת ליד משטרת הישובים העברים. ב-1943 שירת בפלוגת הרובאים. בתחילת 1944 במחלקת הנשק המסייע, עבר קורס שיטתי במרגמות 3, היה עוזב את עבודתו ויוצא לקורסים. בסוף 1944 בקורס ל"ברן" בבית-הערבה, השתתף בכל מסעות החי"ש ובהגנה על שטח מריבה בגוש עציון. ב-1947 הועבר למחלקה "המיוחדת" (הנבחרת) ונשלח לקורס של חודשיים למ"כ בכפר-עציון. כשחזר ביקש העברה לשכונת ימין-משה, שהותקפה ללא הפוגה ושימשה מטרה אסטרטגית חשובה. יומם ולילה עסק בשמירה ובביצורים והדריך את הנוער המקומי להגנת המקום ובשימוש בכל מיני כלי הנשק.
ב-10.2.1948 (ל' בשבט תש"ח) נערכה במשך 6 שעות התקפת-מצח עזה על השכונה בפיקודו של עווד כליל אל-קוסמה, המפקד המחוזי. ההתקפה נפתחה משער יפו וכ-50 ערבים הצליחו להגיע עד לעמדה הקיצונית (בית עבדאללה). קירשנבוים פיקד על כיתה שגויסה מתושבי השכונה והחזיקה בחלק הדרומי של ימין-משה. כשגילה שעיקר ההתקפה על השכונה מתרחש בצד הצפוני של השכונה מכוון שער יפו, לקח את ה"ברן", המקלע היחיד שעמד לרשותו, עלה על גג רעפים של אחד מבתי השכונה הגבוהים, בצד הצפוני של השכונה ןמשם השקיף על עשרות הערבים שהתקדמו לעבר השכונה, עד למרחק של מטרים ספורים ממנה, בידיהם היו חומרי נפץ, פחי בנזין ושקים אתם התכוננו להעלות באש את השכונה על תושביה.
כאשר ניסו התוקפים לדלג מעל גדר הבטחון פתח אברהם באש צפופה לעברם. קליעיו הציתו את הדלק וחומרי הנפץ שהביאו עמם וההתפוצצויות זרעו בהלה בשורותיהם. הערבים חפשו את מקור האש וכשהבחינו בעמדת היחיד שעל הגג כיוונו נגדה את קני נשקם.
במשך יותר משש שעות לא הרפה אברהם מהדק המקלע ובעז רוחו הדף את המסתערים. כך אילץ אותם לסגת, תוך כדי פינוי עשרות נפגעיהם.
כאשר נבלמה ההתקפה הבחינו הבריטים מחלון דרומי של מלון "המלך דוד" במיקומו, חייל בריטי כוון את רובהו לעבר אברהם ופגע בו בירכו. לאחר שנסוגו אחרוני התוקפים, גרר את עצמו אל בית אחד השכנים אשר הזעיקו אמבולנס כדי להעבירו לבית החולים.
הוא עלה בכוחות עצמו לטחנת הרוח שם שכב על אלונקה כשלידו חובש השכונה והאח הצעיר ממנו בנימין. שניהם סייעו להעלות את אברהם באלונקה לאמבולנס שהגיע. בעת הכנסת האלונקה לאמבולנס נורה כדור שני של בריטים שהיו בעמדה בבנין לשכת העיתונות הבריטית, שבפינת קרן-היסוד ורח' ז'בוטינסקי. הכדור היה כדור "דומדום" שפגע בזרוע אחת מידיו ומשם לחלל הבטן והרס את אבריו הפנימיים. "עכשיו נפלתי" לחש לאחיו.
כל מאמצי הרופאים בבית החולים "הדסה" להצילו עלו בתוהו. כעבור יומיים, ביום ב' אדר א' תש"ח מת אברהם מפצעיו כשאמו נצבת למראשותיו.
אברהם היה מבין האחרונים שנקברו על הר-הזיתים בירושלים.
בקרב זה הפך אברהם לגבור האגדי של השכונה. אברהם היה גם חבר באצ"ל וכנויו "תמיר". שלושת המחתרות פרסמו מודעות אבל לזכרו, תופעה יחידה במינה באותה תקופה.
עם אחוד העיר אחרי מלחמת ששת הימים ב- 1967 אותר הקבר. צה"ל הקים על קברו מצבה ועליה חרתו "אברהם מיכאל קירשנבוים הי"ד נפל על הגנת ירושלים".
מצבה לזכרו הוצבה גם בבית הקברות הצבאי בהר-הרצל, יחד עם כל החללים שעד שנת 1967 לא ניתן היה להגיע לקברם בהר הזיתים.
|
|
