| המטה - הרכב, מבנה ותפקוד |
ב-4 באפריל (כ"ד אדר ב' תש"ח) הגיע לפריס יעקב מרידור, יחד עם חמשת חבריו לבריחה ממחנה-הגולים שבקניה, וקיבל את הפיקוד על המטה מידיו של לנקין "בתוקף דרגתו ומעמדו באצ"ל". לנקין שימש מעתה מפקד-בפועל, ולמטה צורף גם שמואל כץ שהמשיך לטפל בעניינים מדיניים וכן ארגוניים וכספיים שונים. ב-1 במאי (כ"ב ניסן תש"ח) הגיע מג'יבוטי לפריס אריה בן-אליעזר ומיד נכנס גם הוא לפעולה במטה, בעיקר בתחום הקשרים עם שלטונות צרפת ושאר גורמים מדיניים. באמצע יולי צורף למטה דוד ניב ("שאול"), עם סיומה של שליחות קצרה בהונגריה בענייני רכש ומילא זמנית את תפקיד האחראי לסניפי הגולה. באותו זמן פעלו במטה גם עמיחי פאגלין ("גידי"), שנשלח מן הארץ לתכנונן ולביצוען של פעולות צבאיות; צחי דנון ("רמי"), שטיפל בהקמת יחידות להגנה עצמית בתוניס, אלז'יר ומרוקו; ויעקב הלל, מבורחי מחנה-הגולים בקניה, שריכז את הפעולה לשחרור אסירי הארגון בארצות אירופה השונות. את מזכירות המטה ריכזה מולי דוידוב ("יהודית"), מקבוצת שליחי הארגון שהגיעו לפריס בסוף אוגוסט. קדמו לה בתפקיד צפורה קמל-לוי ("יעל"), מפעילות משלחת האצ"ל בארצות-הברית, שהגיעה לפריס בנובמבר 1946 וסיימה בה את תפקידה באוגוסט 1947, עם צאתה לארץ; ושושנה רזיאל, אף היא מפעילות המשלחת מאז דצמבר 1946, שעשתה בבירת צרפת מנובמבר 1947 עד הפלגת האוניה "אלטלנה" ביוני 1948 ואז חזרה לארץ. החל באביב 1947 שימש את המטה, וגם את "הוועד העברי לשחרור האומה", בית רחב-ידיים באבניו דה-מסין שבמרכז פריס, וכמה משרדים קטנים יותר שימשו את מחלקות ההסברה והכספים. כן שימשו אותם גם דירות מגורים של כמה מן הפעילים, דוגמת חדרה של שושנה רזיאל ש"הפך לעתים קרובות מקום ישיבות המטה". לפי עדותו של מ. קהאן "שושנה היתה 'הרוח הטובה' של המטה, אצלה מצאנו תמיד עידוד ועזרה, אף ברגעים הקשים ביותר של עבודתנו, והיא נשאה בעול התפקידים של מרכזת המטה". מוקד פעילות חשוב של האצ"ל בפריס הייתה דירת-חדר של משפחת חומסקי בת ארבע הנפשות בשדרות אליזה, שם "הודפסו מכתבים וכרוזים, נערכו פגישות, ושם האכילו את בחורינו שהיו באים לפריס ממקומות שונים: באין מקום לינה אחר אף הלינום שם. לא פעם אף הוחזק בבית הזה נשק - דוגמאות של כלי-נשק שהוצעו לנו לרכישה. הטלפון בדירה זו שימש צינור-הקשר עם ארצות חוץ". הקשר עם המפקדה בארץ קוים באמצעות בלדרים, והדואר היה מוסתר לרוב בעקב או בסוליות נעליהם או בין דפנות מזוודות מיוחדות. שלטונות צרפת, שלא נעלמה מהם עבודת המטה בתחומיה השונים, לא ערמו עליה מכשולים גם בתקופה שקדמה לסיוע הפעיל באספקת נשק ותחמושת. בראשית מאי 1948, לפני ביקורה של הנסיכה אליזבט, בתו של מלך בריטניה, בפריס ביקשו השלטונות - לפי דרישת שרות-הביון הבריטי - את הסתלקותם של פעילי האצ"ל ולח"י מבירת צרפת למשך הביקור. לאחר שהובטח לשלטונות כי לא יאונה כל רע לנסיכה הוסכם שהללו יישארו, אבל לאחר לחץ בריטי נוסף נמצאה פשרה: מפריס יצאו רק אריה בל-אליעזר ויצחק שמיר, בורחי מחנה-המעצר באסמרה שהגיעו באותם הימים מג'יבוטי. ואמנם הוזמנו השניים למשטרה ושם נמסר להם כי עליהם לצאת את פריס למשך שבוע ימים, עד תום ביקור הנסיכה. בן-אליעזר יצא לניצה, ושמיר - לגבול הספרדי. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966. ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970. ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973. |
