| כיבוש חיפה |
ב-20 באפריל (י"א ניסן) עזבו כוחות-הצבא הבריטיים את עמדותיהם, שהוצבו בעיקר בגבול השכונות היהודיות והערביות של העיר. "עמדותיהם," כפי שנמסר בדו"ח על פעולות, שהגיש למפקדת האצ"ל שמואל מייטין ("אמנון"), מפקד מחוז חיפה, ב-22 בחודש (י"ג ניסן), "נמסרו לערבים... ונוצר מצב שה"הדר' הפך להיות חזית מכיוון שהעמדות הנ"ל נמצאו ממש בתחומי ה"הדר'." ברחוב מוכאליס 17, בקצה השכונה היהודית, 40 מטר מבית-הקולנוע "ארמון", עמד בנין בן ארבע קומות - אחת העמדות המבוצרות של הבריטים, שפונתה באותו יום עם שאר עמדותיהם. הערבים, שנכנסו אליה מיד עם פינויה, התחילו צולפים לעבר הרחובות הרצל והחלוץ שבהדר-הכרמל. למשה עמיאל, מפקד הח"ק במחוז, זכור שראינו יפה את הבניין, שכל חלונותיו היו מבוצרים בבלוקים בנויים ובהם אשנבים לשימוש בנשק. כן היו מבוצרות על-ידי בלוקים הדלתות שבכניסות לקומת הקרקע ועל הגג היו מספר עמדות של שקי-חול". למחרת היום נוצר מגע בין מפקד הגזרה ("גזרה מס' 6") מטעם ה"הגנה" ובין הפיקוד המקומי של האצ"ל, וכעדותו של ב. מינץ ("יוסף") הודיע המפקד מן ה"הגנה" כי "אין להם כוחות מספיקים לכבוש את הקטע של ואדי ניסנאס והציע לנו לשתף פעולה בכיבוש הקטע הזה". לאותו מפקד - שמחה חרובי - זכור שהיזמה למבצע הכיבוש באה מצד אנשי האצ"ל דווקה, ולאחר שפנו אליו בעניין זה דיווח על כךלמפקדי ארגונו בעיר ותשובתם-הוראתם הייתה "לגרשם, ואנחנו לא רוצים אתם שום מגע". ואולם חרובי לא השלים עם הוראה זו, בגלל דלות הכוחות שעמדו לרשותו לעומת הכוח העדיף של האצ"ל כפי שראהו לפניו ("לי היה על כל ודי ניסנאס מקלע אחד ולהם היו עשרה. לי לא היה כוח-אדם ולהם עשרות צעירים") ולפיכך "כשראיתי את זה אמרתי להם שייקחו את מיכאליס 17". כזכור למייטין הביא לפניו משה עמיאל את ההצעה ו"אף-על-פי שעמדתי בפני דילמה קשה הן מבחינת המשמעת (לא הייתה כל אפשרות וזמן להתקשר ולקבל אישור מהמטה) והן מבחינת היחסים עם היהגנה"', נתן מיד את האישור לפעולה. מפקד הגזרה של ה"הגנה" הוציא מהסביבה את אנשי החי"ם (חיל-משמר) שעמדו לפקודתו וכן "נמסרה לנו על-ידי מפקד האזור ש.", כפי שפורסם אחר-כך בכרוז מטעם "מפקד מחוז הצפון" של הארגון, "מפת האזור בה צוינו עמדות ההגנה השכנות ועמדות האויב". "עם פינוי אנשי חי"ם מן המקום הורדו מ"מחנה בנימין' שעל הר-הכרמל שתי מחלקות, בפיקודו הישיר של משה עמיאל, ובהן 40 לוחמים חמושים ברובים, מקלעים, תת-מקלעים, אקדחים, רימונים וכ-20 ק"ג חמרי-נפץ. הם הגיעו להדר-הכרמל בשתי משאיות ואחר-כך חילקם עמיאל חוליות-חוליות בעמדות ובבתים שונים שעמדו לרשות הארגון בעיר. במקום גם הוקמה תחנה לעזרה ראשונה ובה חובשות מן הבסיס שב"מחנה בנימין". |
