| בסיסי האצ"ל |
בחודש מרס הכריזה מפקדת המחוז על גיוס מוגבר ליחידות היוצאות אט-אט מן המחתרת ופתחה בהקמת בסיס-קבע לקליטת ותיקים וחדשים גם יחד. בסיס ראשון הוקם בשכונת "עץ חיים", על גבעה הצופה אל פני הכפר הערבי בית איכסא, והוא נקשר מיד באמצעות טלפון למקומות אחרים בעיר: "בזאת למעשה יצאנו מהמחתרת". בבסיס שוכנה גונדה בת 40 צעירים וצעירות, והצטרפו אליה גם כמה סטודנטים מארצות-הברית ודרום-אפריקה הלומדים באוניברסיטה העברית, יוצאי צבא בארצות מוצאם. מפקד הבסיס - בן ציון כהן ("גיורא"). עד ל-15 במאי (ו' אייר) נוספו בירושלים ארבעה בסיסים ובהם כ-300 איש ואישה בגיוס מלא. הבסיס במאה שערים, מאחורי "האזור המוגן", בו היו חיילי הלגיון הערבי, הוציא פטרולים ויחידות תצפית אל עמדות, שנקבעו בקרבת השכונות מוסררה ושייח'-ג'ראח, ומילא תפקיד חשוב בתחושת הביטחון שנסך בקרב תושבי הסביבה. ברחוב שמואל הנביא הוקם כעבור זמן קצר בסיס-משנה לזה במאה שערים. הבסיס בקרית-שמואל, הצופה אל פני "האזור המוגן" הסמוך לו, שימש גם מקום מגורים ואימונים לקורס של מפקדי כיתות. ואילו בבסיס "בת פיינגולד" שברחוב יפו, בסמוך ל"בווינגרד" של בנין ג'נרלי ומגרש-הרוסים, רוכזה יחידה מובחרת של 30 אנשי ח"ק, רובם ממשוחררי בית-המעצר בלטרון, ועמם כ-25 בנות לשירותים שונים. זו נודעה כ"גונדת הלטרונים" ושם יצא לה בכמה וכמה מבצעי-כיבוש בעיר. "הבסיס נועד בעיקר לאימונים", מעיד יהושע גורודנצ'יק ו"לתצפית על השטח המוגן במרכז ירושלים. התכוננו לתפוס את השטח עם הפינוי הבריטי". מלבד 300 אנשי הבסיסים פעלו במחוז, עד סוף חודש מאי, עוד מאה לוחמי קו ראשון, מוכנים לקריאה, וכן אנשי "האוצרון" - חיל מבוגרים, שמילא תפקידי שמירה ושירותים שונים. מספר רב יותר מאלה לא ניתן היה לקלוט באותו זמן, מחוסר נשק וציוד. |