לקראת הפינוי הבריטי
ב-13 במאי (ד' אייר) נתקיימה, בבנייני הקרן הקיימת לישראל שבשכונת רחביה, פגישה בין נציגי ה"הגנה" והאצ"ל לדיון על הסכם בין שני הארגונים. דוד שאלתיאל ונעמן סתוי ייצגו את ה"הגנה", מרדכי רען ויהושע גולדשמיד את הארגון. לפי ההסדר, שהוסכם עליו תוך זמן קצר, חולקה העיר החדשה - נוכח הפינוי הבריטי הקרב - לגזרות, לצורך מבצע תפיסת עמודת מפתח שנקרא בשם "מבצע קלשון".
ל"הגנה" הוקצה אזור המרכז ונועדה לה משימה עיקרית - להתאחד מהר ככל האפשר עם מגיני ימין משה המנותקת ולהסיר את המצור מעל השכונות הדרומיות של העיר. ואילו "עלינו הוטל"," כזכור לק. ברגמן, "להתקדם צפונה לכיוון בית הספר לשוטרים וליצור מגע עם הר הצופים - האוניברסיטה והדסה".
תחום פעולתו של האצ"ל נועד איפה להיות "אזור ד'" ובו בית הספר לשוטרים והשכונות סנהדריה ושייח'-ג'ראח, לפי דין וחשבון פנימי של מטה האצ"ל בירושלים, שנשלח אל מפקד הארגון בתל-אביב. "מפקדי ה'הגנה' הציעו תכנית דפנסיבית והגנה סטטית בסגנון סטלינגרד: 'גל' שלנו דרש להעביר את הקרבות לשטח האויב ולבצע פעולות כיבוש" (המרד, עמ' 224). הצעות אלה שיקפו אז הבדלי תפיסה בין הסוכנות היהודית והאצ"ל בשאלה זו, וכעדותו של ברגמן "הסוכנות האמינה שבירושלים לא תהיה לחימה, לא היה מאבק לשם השתלטות על אזורים. אנו טענו כי עם יציאת הבריטים יהא צורך להזדרז ולתפוס שטחים ולהרחיק את הערבים. ואגב, גם שאלתיאל, מפקד ה'הגנה' בירושלים, ראה כך את הדברים".
משהגיעה שעת המבחן עם הפינוי הבריטי נתברר שה"הגנה" אמנם לא דבקה בהגנה סטטית ואנשיה יצאו לתפוס יעדים ועמדות גם מעבר לתחומי השכונות היהודיות, אף על פי ששאלתיאל "תכניותיו היו מוגבלות: שחרור הר הצופים והשכונות הדרומיות מן המצור" (אופיר, עמ' 74). בחוגי האצ"ל בירושלים ראו במגבלה זו הסבר לעובדה, שלארגון נמסרו הגזרות הצפוניות - "כדי להרחיק את כוחותיו מהגזרה המרכזית.
שאלתיאל רצה למנוע מהאצ"ל את האפשרות לחדור לשכונות הערביות הגובלות עם העיר העתיקה... חדירת כוח האצ"ל לשכונות ערביות הייתה עלולה לפגוע במצב 'הפסקת האש' ששררה בעיר ולעורר את תגובתה הזועמת של הועדה הקונסולרית של או"ם " (שם, שם). השערה אחרת ייחסה עובדה זו למגבלה אחרת, קשורה אף היא לאותה ועדת קונסולים, וזו עלתה למחרת היום.

הדפסה | שלח לחבר
חזרה