| האצ"ל ברמת רחל |
ב-21 במאי (י"ב אייר) פתחו כוחות של הלגיון הערבי ויחידות "האחים המוסלמים" המצריים באשת ותחים כבדה על הקיבוץ. למחרת היום נתחדשה האש ו"לאחר נסיגת חלק מן המגינים מעמדותיהם נפלה הרמה בשעות אחר הצהרים" (לורך, עמ' 215), אבל בשעות הלילה שוב נכבש המקום על ידי פלוגה מחטיבת עציוני של ה"הגנה". ב-23 במאי (י"ד אייר) שוב הסתערות ערבית ושוב התקפת נגד מצב פלוגה מאותה חטיבה וכיבוש מחודש של הרמה. למחרת היום נערכו כוחות מוגברים של הלגיון הערבי בסיוע משוריינים וחצאי זחלים להתקפה מוחצת שתכליתה לפרוץ דרך השכונות הדרומיות ארנונה ותלפיות, ולהתאחד עם יחידות הלגיון האוספות כוח לפרוץ את הקווים היהודיים בצפון העיר. באותו יום "רמת רחל נמסרה ליחידת אצ"ל ולכיתה מגדוד עציוני שיגנו עליה" (תולדות, עמ' 201). יחידת האצ"ל הייתה כוח של שתי מחלקות ובהן 65 איש, בפיקודו של יהודה לפידות ("נמרוד"). לפי המוסכם בפגישה בין מפקדי ה"הגנה" והאצ"ל בער עמדה רמת רחל להיות מופקדת בידי שבע מחלקות, ואולם "באורח שאין להסבירו הייתה יחידת האצ"ל החידה האחת שהגיעה" (יום האש, עמ' 428). יתרון חשוב ליחידות האצ"ל היה בכל שחלק גדול מאנשיהן היו כהי עור ודוברי ערבית וכך הביאו פעמים אחדות, במהלך הקרב, במבוכה את האויב. כנגד זה בלטה דלות הנשק היו מצוידות בו: רובים ותת מקלעים בלבד. משני המקלעים שהיו ברשותם אחד לא התאים לפעולה בחזית והשני יצא מכלל שימוש במהלך הקרב. כבמקומות רבים בשאר החזיתות עמדו כאן אנשי הכוח היהודי מעטים כנגד רבים כשבידיהם נשק קל בכמויות דלות לעומת טורי שריון וטנקים המתקדמים בראש יחידות חמושות יפה של חיל רגלים. |
