| רקע והכנות |
משהגיע למטה האצ"ל בפריס מכתבו של מנחם בגין מן ה-1 בפברואר 1948 (כ"א שבט תש"ח) ובו הקריאה הדחופה לנשק בשביל המערכה המתחוללת בארץ נשקלה שם האפשרות למכור את האנייה "אלטלנה" ולהועיד את תמורתה לרכישת הנשק הדרוש. בסופם של דיונים הוחלט להכפיל את מאמצי הרכש, להגביר את האימונים ואת גיוס המתנדבים ועם זאת להחזיק את האנייה ולהועידה להעברת הנשק וכוח-האדם המאומן אל חופי ארץ-ישראל. תאריך היעד - ה-15 במאי (ו' אייר), יום סיומו של המנדט הבריטי. בקרב ראשי הארגון, בארץ וגם בחוץ-לארץ, שררה תחושה של דחיפות גורלית: "כל יום של דיחוי מפחית את ערכם האסטרטגי של כלי הנשק. כמות קטנה-ביחס של נשק באפריל די היה בה כדי לכבוש את יפו. במאי היה משלוח מספיק של נשק יכול להצעיד את חילותינו עד הירדן. בעוד חודשיים או שלושה לא תספיק אפילו כמות גדולה פי חמישה" (יום האש, עמ' 392). עם התקרב ה-15 במאי (ו' אייר) נתברר כי "חיל הפלישה" לא יהיה מוכן לתאריך זה וכי יידרשו לפעילים כמה חדשים נוספים למלא את החסר גם בציוד המלחמתי גם בגיוס המתנדבים. ב-15 בחודש (ו' אייר) הגיעו לארץ בטיסה ישירה מפריס קבוצת פעילים מראשי "המטה לגולה" ו"הוועד העברי לשחרור האומה", ביניהם יעקב מרידור ושמואל כץ. השניים נפגשו מיד עם מפקד הארגון וראש מטהו, מסרו להם פרטים מעודכנים על "אלטלנה" וכן את הסיבות מדוע לא ניתן לעמוד בלוח הזמנים הנדרש. בין הסיבות - מחסור בכסף להשלמת הכנות הרכש. לפיכך ותוחלט להציע לארגון ה"הגנה" עסקה: "הם יוסיפו על הקרנות שברשותנו כדי שנוכל לקנות כמות של נשק לתתה בידי אנשינו כאשר ייכנסו לשורות הצבא הלאומי, שקיווינו כי יוקם בקרוב, וכן, בכל מקרה, לאנשינו בירושלים" (שם, עמ' 386): ואילו "לאלף אנשינו וכלי הנשק שלנו על סיפון האנייה תוכל היהגנה' להוסיף אלף או אפילו אלפיים איש שלה מעתודתה באירופה, יחד עם כל כמות נשק שירצו אלה להובילה. לכשתובא האנייה על מטענה לארץ-ישראל נעביר את האנייה לרשות הממשלה הזמנית של ממשלת ישראל" (שם, שם). באותו לילה לאחר חצות נתקיימה בבית-החולים "פרייד", מקום מושבה של מפקדת האצ"ל, פגישה בין הארבעה כנציגי הארגון לבין ישראל גלילי, לוי שקולניק (אשכול) ודוד כהן כנציגי ה'הגנה'. "באחת בלילה," רשם דוד בן-גוריון ביומנו ב-16 בחודש, "הוזעקו ישראל [גלילי] ושקולניק לבגין. הציעו להם לקנות ספינה שלהם ברבע מיליון ובשכר זה יקנה [האצ"ל] נשק. הגיע אליו [לבגין] ראש המטה שלו מקניה. בישיבה מסר כץ, כזכור לו, גם פרטים על המשא-ומתן לקניית מטוסים בקנדה ועל כוונת הארגון לכוונם בבוא השעה לשדות-תעופה שתקבע להם ה"הגנה". לפי עדותו, "הם הסכימו לתת לאברהם [ח. לנדאו) את הידיעות הדרושות כדי להדריך את הטייסים לפני הגיעם" (שם, שם). ואילו ללוי אשכול זכור שהוא וחבריו היססו ולא נטו לקבל את ההצעה: "אמרנו להם: 'אנחנו מכירים את האנייה הזאת. היא מאד מפורסמת. האנגלים יודעים עליה. לא כדאי להשתמש באנייה זאת למטרות אלה" (דיווח במזכירות מפא"י, 24.6.48 - י"ז סיוון תש"ח). אף-על-פי כן ביקשו שהות-מה כדי לברר דברים עם אנשיהם באירופה, ואמנם נתבקש זאב הדר (וניה פומרנץ), עוזרו של שאול אביגור ראש המוסד לעליה באירופה, לבדוק את ההצעה ולמסור את חוות דעתו. הדר ביקר, בלוויית כמה מחבריו, ב"אלטלנה", קיים שיחות עם אברהם סטבסקי וחבריו ובדק עד כמה ידוע דבר האנייה ברבים. בדיקתו העלתה מסקנה דומה לזו של גלילי ואשכול: מאחר שסוכנים ובלשים בריטיים שורצים היו בערי הנמל באירופה, עוקבים ומרחרחים אחרי מעשינו, נראתה 'אלטלנה' לאנשי הרכש בחוץ-לארץ כספינה 'שרופה', מוכרת היטב לבריטים ובלא ספק גם מוכרת לערבים. משהועברה חוות-הדעת לארץ הודיע גלילי ללנדאו את תשובתה השלילית של ה"הגנה" להצעה. בעקבות תשובה זו הורתה מפקדת האצ"ל למטה בגולה לעשות הכול כדי להביא את 'אלטלנה' במהירות המרבית לארץ, כשעליה אנשים וכל נשק אפשרי. |
