| בחוף כפר ויתקין |
"אלטלנה" הגיעה אל חופי כפר-ויתקין בשעות הערב של ה-20 ביוני (י"ג סיוון); בשעה 20:20 החלה הורדת נוסעיה, ואחר כך - פריקת הנשק בעזרתם של חברי מושב-הדייגים השיתופי "מכמורת" שבקרבת-מקום, שגם העמידו לרשות המבצע שתי סירות-משוטים. חברי המושב כפר-ויתקין, שקיבלו בסבר פנים יפות את אנשי הארגון, נתנו להם אף יד מסייעת. ועד המושב העמיד לרשותם גם חדר וטלפון. הנוסעים הוסעו באוטובוסים למקומות-קליטה שונים, רובם לבית-העולים בנתניה. לצורך הפריקה סגרו 200 חיילים מגדודי האצ"ל מס' 3 ומס' 5, שעדיין לא שובצו בצה"ל, את שטח החוף המיועד לעגינת האנייה: "צעד זה נדרש כדי לאבטח את זירת ההתרחשות מפני כל הפתעה לא צפויה, כמו מתקפה ערבית או גילויה על- ידי האו"ם" (נקדימון, עמ' 175). ממחנות-האצ"ל שבסביבה - "מחנה שמעון" שבנתניה ומחנה-האימונים בשוני שליד בנימינה - נקראו למקום חיילים נוספים לסייע בפריקה, בשמירה ובשאר תפקידים. במשך היום וגם למחרתו נתקבצו ובאו גם אנשי הגדודים שכבר סופחו לצה"ל, אם כדי להוות את חוויית המאורע הקרוב ללבם, אם כדי לפגוש מכרים מבאי האנייה ואם כדי לסייע בידי חבריהם בעמלם. ביניהם היו, בין השאר, גם "דוד גרוזברד - 'אמציה' - חבר מפקדת-אצ"ל בעבר ועתה סגן מפקד גדוד 57 של יוצאי אצ"ל בחטיבת 'גבעתי' וישעיהו קליינמן - היום אביעם, ככינויו באצ"ל - מפקד פלוגה בגדוד 57. השניים באו מהגדוד ביזמתם כשהם לבושים במדיהם להטות כתף לימין חבריהם" (נקדימון, עמ' 196). בעוד ההיערכות לפריקה בחוף כפר-ויתקין בעיצומה החלה היערכות אחרת במקום אחר. בשעות אחר-הצהריים של אותו יום נתכנסה הממשלה הזמנית לישיבה רגילה שלה ובה מסר שר-החוץ משה שרת פרטים על בואה של "אלטלנה" והביע חששו ודאגתו מפני הפרת ההפוגה עקב כך: "זוהי פורענות שאיננה מגיעה לנו לפי כל שיקולינו לגבי ההפוגה והמאמץ שהשקיעו בזה. מאמץ ההפוגה נוגע לשורשי קיומה של מדינת ישראל." חשש ודאגה אלה היו גם מנת חלקו של מפקד האצ"ל קודם שיחתו עם גלילי ואשכול מן ה-15 בחודש (ח' סיוון), אבל שוב לא קיננו בו ובחבריו אחרי ההוראה להביא את האנייה למרות ההפוגה. ההוראה ניתנה על-ידי ראש-הממשלה ושר-הביטחון, וניכר שלא שינה בן-גוריון את דעתו בעניין ההפוגה והפרתה שכן לא הצטרף באותה ישיבה לחרדתו של שרת. כנגד זה העלה את עניין האנייה מזווית-ראיה של יחסי-פנים, בקראו לפני חברי ממשלתו דין-וחשבון בכתב שמסר לו י. גלילי באותו בוקר ובהשלימו דין-וחשבון זה בהערות משלו. הדין-וחשבון מקדים לפרטי המשא-ומתן על פריקתו, אחסונו וחלוקתו של הנשק סקירה קצרה על ההסכם עם האצ"ל מן ה-1 ביוני (כ"ג אייר) ועל הפלגת "אלטלנה" ופריטי הנשק המצויים בה. דגש מיוחד הושם בכך ש"מ. בגין העלים ולא הודיע על ההכנות להפלגת הספינה. זו הייתה, כנראה, הסיבה לכך שקשרי הרכישה בחוץ-לארץ לא נמסרו לרשותנו בהתאם להתחייבות", ובאשר לשיחתו הטלפונית עם בגין שבסופה הודיע על הימנעות מסיוע לפריקה: "הודעתי למ. בגין רשמית: אנו עומדים על ההחלטה כי הנשק יימסר לרשותנו בחוץ-לארץ. מסכימים להפריש 20 אחוז לירושלים. גדודי אצ"ל בצבא יצוידו ככל הגדודים בצבא". בסוף הדין-וחשבון מובאת גם הערכה כללית על מעמדה וכוונותיה של מפקדת הארגון: "מפקדת אצ"ל מוסיפה לפעול ולהתקיים בתחומי המדינה וחותרת לעצב בינה לבין המדינה יחסי שוויון והסכם." בדברי ההשלמה לדו"ח חידד בן-גוריון את הבעיה תוך חתירה להסקת מסקנות: "עלינו להחליט אם למסור את השלטון בידי בגין או להגיד לו שיפסיק את פעולותיו הנפרדות, ואם לא - נירה, או שנחליט לפזר את הצבא שלנו". גם הדו"ח גם דברי ההשלמה לא הביאו מספר פרטים בעלי-משמעות כגון הצעת השותפות שהציע הארגון ל"הגנה", הפלגת האנייה ללא ידיעת המפקדה בתל-אביב, בקשת ההיתר להבאת האנייה לארץ ונימוקיו של מ. בגין בשאלת חלוקת הנשק. אפשר שפרטים אלה ונוספים להם, שהיו ידועים למספר קטן בלבד של חברי הממשלה, היו מאפשרים לשאר החברים לקבל תמונה מאוזנת יותר של מצב הדברים, אילו הועלתה הצעה להזמין את הצד שמדובר בו להביא את גירסתו שלו, נוכה ההאשמות הקשות, לפני קבלתה של החלטה גורלית. אבל "נראה שבאווירת הימים ההם, שהייתה עדיין רוויה בספיחי ריב-האחים החמור שפרץ שנים אחדות קודם לכן, לא העלה איש רעיון כזה אפילו בינו לבין עצמו" (נקדימון, עמ' 182). וכך, לאחר דיון שנסב רובו על דרכי ביצועה של "פעולה נגדית", נתקבלה פה אחד ההחלטה "לתת סמכות למטה לפעולה נגדית, באם ירכז כוח מספיק במועד הדרוש. על המפקד במקום להשתדל למנוע בלי כוח, אך באם לא יקבלו דינו - ישתמש בכוח". שאלתו של שר הדתות הרב פישמן-מימון אם תישלח התראה מוקדמת למפקד האצ"ל נענתה בחיוב על-ידי ראש הממשלה. |