| השלכות ותוצאות |
בעוד מפקד הארגון נושא את נאומו במרכז תל-אביב החל מטה הפלמ"ח ב"מחנה יונה" שבצפון העיר במבצע שתכליתו, כהגדרת מפקד הפלמ"ח יגאל אלון: "למנוע את פריקת הנשק מן האוניה, לשבור את התפרעות האצ"ל ולהחזיר את הסדר על כנו" (ספר הפלמ"ח, ח"ב, עמ' 393). שם המבצע - "טיהור", וישותפו בו, נוסף על חטיבות הפלמ"ח, גם אנשים מחטיבת "קרייתי". בשעה 10:20 מריץ אלון מברק דחוף ליחידות: "יש לעצור את כל הפורשים במכלאות מתאימות. אין להסס מלהפעיל נשק באין ברירה." מברקים אחדים, שתכפו לאחר כך, כוללים הוראות להחרים את נשק האצ"ל, לכתר את גדוד 57 של הארגון החונה במחנה-צריפין ולכלוא את אנשיו וכן להעביר את הפיקוד על המחנה כולו לידי חטיבת "הראל" של הפלמ"ח. בתל-אביב הוכרז עוצר-בית עד לשעה 6 בבוקר של ה-23 ביוני (ט"ז סיוון). בהדרכת אנשי הש"י (שרות הידיעות של ה"הגנה") נערכו חיפושים לגילוי התחנה, שממנה שידר מנחם בגין את נאומו, אבל ללא תוצאות. משמרות אנשי הפלמ"ח שוטטו ברחובות תל-אביב. תוך כדי הפעולות.יצאו הוראות נוספות להשלמת המבצע. בשעה 1:30 אחר חצות הוציא י. ידין פקודה לכל מפקדי החטיבות: 1. לתפוס ולהחרים את כל המתקנים הצבאיים של האצ"ל במרחב, כגון מחנות, גרג'ים, טרנספורט, בתי-דפוס, תחנות-שידור. 2. לתפוס מטות ולאסור את הנמצאים בהם, לירות בכל המתנגד למאסר. 3. לאסור את כל מפקדי גדודי האצ"ל הנמצאים בחטיבתך. 4. יש לפרק את הנשק מגדודי האצ"ל. 5. להחזיק במעצר את גדודי האצ"ל. במהלך "מבצע טיהור" נערכה בתל-אביב התקפה על "מצודת זאב", משכן הצה"ר ובית"ר שברחוב המלך ג'ורג', יעל-ידי כוח בגודל של מחלקה שהסתערה בחיפוי אש אוטומטית ממשוריין" (ברנר, עמ' 254). לפי דו"ח של ישראל כרמי, מפקד הכוח, נפתחה ההתקפה בשעה 05:40 בבוקר: ופתחנו באש של 'פיאטים' והסתערנו בחיפוי של אש אוטומטית לתוך ה'מצודה'. ה'מצודה' נכבשה במשך רגעים. בפנים לא היה כוח מזוין, אבל מצאנו במקום את העולים שבאו באניית אצ"ל". המתקיפים ירו, זרקו רימונים לתוך מרתף הבית ושלושה מן העולים נפצעו בשנתם מן היריות. הנשים הושארו במקום והעולים, עשרות אחדות - נעצרו תוך גילויי אכזריות ונקמנות. לאייזיק אולקניצקי זכור "הוצבנו בשורה כשידינו מורמות. הורדנו עד לרחוב בוגרשוב הסמוך ובאלימות העלו אותנו על משאיות בהן הוסענו למקום מעצר במחנה יונה" (נקדימון, עמ' 332). מספר העצורים מאנשי האצ"ל בתל-אביב באותו לילה היה כמאתיים, ביניהם גם אליהו לנקין ומונרו פיין. המעצרים הרבים, ובעיקר מה שהתרחש ב"מצודת זאב", עוררו תגובות נזעמות בציבור, ולפי דרישתם של כמה שרים גם נקראה ישיבת ממשלה, ומאחר שלא נתקבלה ההצעה לשחרר את כל העצירים התפטרו השרים מימון ושפירא מן הממשלה. הלך-הרוחות הנסער מצא את ביטויו גם בשעות אחרי-הצהריים של ה-23 (ט"ז סיוון). בחודש, בעת לווייתם של שמונה מחללי האצ"ל. משנעצר מסע ההלוויה ליד בנין הוועד הפועל של ה"הסתדרות" ברחוב אלנבי פרצו בני משפחות החללים אל חצר-הבניה "הניחו את הגוויות על הארץ ופתחו בצעקות ובקריאות. הם שברו שמשות ורצו לחבל בסידורי האותיות בדפוס "דבר', אולם הפועלים מנעו אותם מלבצע את זממם. שני פועלים נפצעו קל" (דבר, 24.6.48). |
