| הנשק הצרפתי |
ב-7 בחודש (כ"ט אייר) השלים כץ פרטים במכתב שהוא שגר למפקד הארגון ובו הוא העלה בעיות העלולות לצוץ אם אמנם תוכרז בקרוב ההפוגה הצפויה בקרבות. בין השאר הוא קובע כי "כבר לא תספיקו לשלוח הוראות מעשיות ונצטרך להסתפק בסידורים שאנו עושים או עומדים לעשות". האניה לא הפליגה לא ב-7 ולא ב-8 ביוני. רק למחרת היום, בשעה 2 לפנות-בוקר, הגיע סופית כל משלוח-הנשק הצרפתי ממרסיי לנמל פורט דה-בוק. היתה זו חוויה עזה לכל העדים למאורע, ובעיקר לפעילים שהיתה להם יד בצעדים שקדמו לו. "לעולם לא אשכח את הלילה ההוא," מספר אליהו לנקין, "כאשר עמדנו על סיפון האניה 'אלטלנה' ולמטה, ממש לרגלינו, נערמו ארגזים של נשק ותחמושת שהובאו אלינו על-ידי חיילי הצבא הצרפתי. הנמל 'פורט דה-בוק', שבו עגנה אנייתנו, פונה בעוד מועד מכל אדם זר. אנשי שירות הבטחון הצרפתי הקיפו את המקום ומנעו כניסת אנשים לנמל. כל העבודות השגרתיות ברציף הופסקו וצוותי העובדים שוחררו מעבודתם ונשלחו לביתם. כאשר שקעה השמש לא הותרה הכניסה לשום אדם, חוץ לאנשי הארגון הצבאי הלאומי, אשר קיבלו היתרים מיוחדים לכניסה ויציאה והתכוננו לקראת הפלגת האניה, ונציגי השלטונות הצרפתיים. חושך, על סיפך האנייה עמדו ד"ר אריאל, מונרו פיין - רב-החובל היהודי של 'אלטלנה' אברהם סטבסקי ודוד ניב. שקט מוחלט שרר בנמל. מרחוק ראינו אורות מכונית שהתקרבה אלינו במהירות. ג'יפ צבאי נעצר ליד כבש האניה. קצין במלוא תלבושתו הצבאית יצא מן המכונית ופנה אלינו, 'מי הוא מסייה אריאל?' - שאל אותנו הצרפתי. וכאשר הוצג בפניו אריאל, הצדיע לו הקצין והודיעו כי בפקודת מפקדו (מפקד פיקוד האזור ההוא) בא למסור לידי 'מסייה אריאל' כמות-נשק המפורטת ברשימה הנמצאת בידו. הוא, הקצין, מבקש מ'מסייה אריאל' הוראות היכן להוריד את הנשק שיובא מיד. אריאל הודה לו, הציג את שלושתנו בפניו, וכאשר נסתיימו לחיצות-הידיים ביקשו להביא את כל המטען למקום זה, שבו עמדנו אותה שעה, ליד כבש האנייה. שוב הצדיע הקצין, עלה על הג'יפ ונעלם בחשכה. חלפו כעשרים דקות בציפיה עד ששוב ראינו אורות - הפעם של שיירת מכוניות, שהתקרבה אלינו. נדמה היה כי לשיירה אין סוף, עשרות מכוניות-משא צבאיות התקדמו לקראתנו בזו אחרי זו והג'יפ עם ידידנו הקצין נוסע בראשה. הנה הגיעה המשאית הראשונה ונעצרה כנגדנו. צוות חיילים צרפתיים, חבושי כובעי-פלדה, קפצו מן המכונית והתחילו להוריד את ארגזי הנשק ליד האנייה. הארגזים היו כבדים מאוד והחיילים התאמצו קשה. מצפוני העיק עלי וביקשתי מאת הקצין שיתיר לנו לשלוח לעזרת חייליו את בחורינו, אנשי צוות האנייה שעמדו על הסיפון. אולם הקצין דחה את הצעת העזרה והרגיענו כי חייליו יסתדרו בלי כל עזרה וכך התקרבה משאית אחר משאית אל המקום. מכל אחת היו קופצים החיילים שישבו בתוכה וארגזי הנשק והתחמושת נערמו על הרציף ליד 'אלטלנה'. מבצע פריקת הארגזים ארך שעות, וכאשר פורק מטענה האחרון של המשאית האחרונה כבר הייתה השעה שתיים בלילה. הקצין החתים את 'מסייה אריאל' על קבלת הנשק, הצדיע והסתלק מן המקום עם כל השיירה" (האומה, חוב' 9, יוני 1964). המשלוח, שנועד להיות ראשון למשלוחים בהפלגות הבאות של "אלטלנה", כלל 5000 רובים בריטיים מסוג "לי אנפילד", 250 מקלעי "ברן", 250 תת-מקלעים "סטן", 50 מרגמות של 81 מ"מ, 3 מיליון כדורים לרובים הבריטיים, 5 אלפים פגזים למרגמות ועשרות טונות של חומר-נפץ. לפי כמה מן המקורות היו במשלוח גם 150 מקלעים גרמניים מסוג "שפנדאו", וכנגד זה "שום מרגמות ופגזיהן לא נמצאו באנייה. אפשר שהכוונה לפיאטים ופגזיהם אשר ...פורקו אל החוף ואף נאספו ממנו" (ברנר, עמ' 312). נוסף על אלה הוטענו באניה פרטי-ציוד למיניהם מתרומות אוהדי הארגון בצרפת, בכלל זה ציוד רפואי רב ומשוכלל: "היה לנו חדר-ניתוחים מושלם, מצויד בשולחן-ניתוח ובכל שאר המכשירים הנחוצים. הרפואות והסמים שנאספו והוטענו באנייה היו מספיקים לצייד כמה בתי-חולים בארץ בכל הדרוש, כולל פניצילין שבאותם הימים עדיין היה יקר המציאות" (לנקין, עמ' 284). כן הוטענו באנייה כלי-נשק ממקורות הרכש השונים ברחבי צרפת. הנשק שניתן מטעם ממשלת צרפת היה, בדרך-כלל, "מפורק וארוז בארגזים סגורים, מכוסה שכבת-גריז עבה לשמירה מפני הטחב שבתחתית האניה. אולם הברנים להגנה אנטי-אווירית, עשרות רובים וכלי-נשק אחרים שנדרשו לאימונים, נמצאו תחת פיקוח מתמיד של קבוצת הנשקים שעסקה בחלוקתו, רישומו, ניקויו" (לנקין, עמ' 311). |
