"במלוא המהירות קדימה"
למאגר התמונות

מסתבר כי הפלגת "אלטלנה" אמנם העלתה דאגה מרובה בחוגי הממשלה והסוכנות היהודית. ב-13 בחודש (ו' סיוון) מביע הפרופ' ח. ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, השוהה אותו זמן בצרפת, במברק אל שר-החוץ משה שרתוק (שרת) בתל-אביב, את מורת רוחו על מה שנודע לו מן העיתונות הצרפתית ואת תביעתו לדבקות מלאה בתנאי ההפוגה. באותו יום מביע מורת רוחו מכך גם משה שפירא, שר הפנים והעליה, שקיבל דיווח על הפלגת האניה במברק מאת ש. אביגור.
שפירא קבל על כך בפני מנחם בגין, שעמו נפגש ב-13 ביוני (ו' סיוון), ועל תוכן השיחה מסר אחר-כך בישיבת הממשלה מן ה-22 בחודש (ט"ו סיוון). לדבריו הודיעהו בגין כי "הדבר [האניה] יצא בלי ידיעתי" וכי סבור הוא ש"עכשיו, בימי הפוגה, אין האניה צריכה להגיע לחופי הארץ... לפני שתגיע נבוא בדברים ונחפש דרך כיצד לסדר את העניין". ב-15 ביוני (ח' סיוון), לפנות ערב, ביקש מפקד הארגון מאת דוד כהן, קצין הקישור שבין משרד-הביטחון ובין "המטה הזמני" של האצ"ל, לזמן בשבילו ובשביל חבריו פגישה דחופה עם נציגי הממשלה ומערכת הביטחון. הפגישה זומנה לשעה אחת אחר חצות, אור ל-16 ביוני (ט' סיוון).
היא נתקיימה במקום מושב מפקדת הארגון ובאו אליה גלילי, אשכול וכהן. מצד האצ"ל השתתפו מ. בגין, י. מרידור, א. בן-אליעזר, ח. לנדאו וע. פאגלין. בפגישה מסר בגין סקירה מפורטת על הידוע לו בתולדות היזמה, מראשיתה ועד הפלגת האניה, ואילו בן-אליעזר פירט את כמויות הנשק לסוגיו המצויות בה. הפרטים נמסרו באותו יום לד. בן-גוריון, מפי גלילי ואשכול, והוא רשמם ביומנו כפי שזכרם: "ישראל ושקולניק ישבו אתמול עם בגין. מחר-מחרתיים צריכה להגיע אניה שלהם. 4500 טון. פולשת המביאה 800 עד 900 איש, 5000 רובים, 250 'ברנים', 5.
מיליון כדורים, 50 'בזוקות', 10 נושאי 'ברן'". בן-אליעזר גם סיפר לבני שיחו כי עומד הוא לחזור לצרפת כדי לטפל בהמשך המשלוחים וההפלגות. מנחם בגין ביקש החלטת הממשלה מה ייעשה באניה: אם תובא לארץ או תופנה לאחד הנמלים מחוצה לה או תוחזר לצרפת, והובטחה לו תשובה בהקדם. בשעה 10 בבוקר הודיע לו גלילי טלפונית את תשובתו של בן-גוריון: הסכמה להבאת האניה תוך בקשה שזה יהיה "במהירות האפשרית". הפעם משדרת "יעל" אל האניה: במלוא המהירות קדימה והשידור נקלט.
למחרת היום נקבעה פגישת-עבודה עם דוד כהן ועם פנחס ואזה ממשרד-הביטחון, ובה הציעו נציגי האצ"ל את חוף תל-אביב כמקום עגינתה של "אלטלנה" ופריקת תכולתה, ואילו נציגי משרד-הביטחון הציעו את חוף כפר-ויתקין, ממושביה הוותיקים של "תנועת העבודה", ונימקו את הצעתם בכך ששם יקל לעקוף את ההשגחה מצד מפקחי האו"ם. נציגי הארגון קיבלו את ההצעה ומיד גם שודרה ההוראה המתאימה לאניה.
"אלטלנה" שטה אז במרחק של 700 מיל לערך מחופי הארץ, ומשהגיעה הידיעה לשם היא עוררה שמחה מרובה בפיקוד. "הייתי מאושר," כותב אליהו לנקין בספר זיכרונותיו, "אם הנהגתנו מצווה עלינו לעגון בכפר-ויתקין, לוע הארי של יריבינו הפוליטיים בארץ, סימן שקיים הסדר ביניהם, סימן הוא להסכם על שיתוף-פעולה ביחס למבצע 'אלטלנה', סימן לשלום-בית, לאחווה" (לנקין, עמ' 324). גם יצחק בן-עמי, שהיה מבאי "אלטלנה" כנציג "הליגה למען ארץ-ישראל החופשית" וקצין-קשר מטעם "הוועד העברי לשחרור האומה", מעיד שבבוא ההודעה "שמחתנו הייתה ללא גבול".

הדפסה | שלח לחבר
חזרה