| מאמצי התיווך |
יעקב מרידור, שהיה כל הזמן ליד מפקד הארגון, הציע שאבן יבוא אל החוף: "הגעתי למסקנה שבנסיבות כאלה אסור לבגין ללכת אל מטהו של אבן. חרדתי לחיי בגין" (נקדימון, עמ' 203). ואולם אבן הודיע ש"בתור המפקד החוקי של המרחב איני נכון לבוא אליו, אך אדון אתו באולטימטום אם יבוא הוא אלי ליד הגשר" (שנות שירות, עמ' 146). אלמלא התנגשות זו של יוקרת מפקד הארגון הצבאי הלאומי ויוקרת מפקד מקומי, אבל רם-דרג, של צבא ההגנה לישראל אפשר שהיה נמנע אחר-כך חלק מהסתבכות המאורעות בחוף [ואולם החלטת הממשלה והוראות הפיקוד העליון של הצבא היו ללא כוונת רתיעה כלשהי. עתה נהיר גם לפיקוד העליון של הארגון ששוב אין מצד הממשלה שוויון-נפש אלא איסור מפורש לפריקת הנשק ואף הוא עומד על שלו. מעתה הולך ומתהדק המצור על חוף הים ועמו - היתקלויות והתנגשויות עם כוחות האצ"ל הפרושים בו ובסביבתו. אנשי הארגון ממשיכים בהשלמת משימתם - הורדת הנשק מן האנייה לאחר שהורדו ממנה נוסעיה והועברו למקומות הקליטה - ובעת ובעונה אחת עושים חברי המפקדה לחידוש המשא-ומתן כדי להביא להסדר מוסכם, אם בתיווכם של אישי-ציבור אם בפעולת הסברה דרך העיתונות. בין המתווכים בלטו עובד בן-עמי, ראש עיריית נתניה, שהיה חבר המפקדה המחוזית של ה"הגנה" ונהנה גם מאמונם של חברי האצ"ל, ויצחק גרינבוים, שר-הפנים בממשלת ישראל. לאחר שיחות שקיים עם יעקב מרידור בבית הוועד של כפר-ויתקין עיבד בן-עמי הצעת הסכם בת שלושה סעיפים: א. הציוד יימסר בחוף כפר-ויתקין לריבונותה של ממשלת ישראל; ב. אחרי פירוק הציוד מהספינה הוא יועבר למחסנים אשר ייקבעו בהסכמת ממשלת ישראל והשמירה על המחסנים תהיה במשותף. ג. הטענה של אצ"ל בדבר מסירת הציוד לגדודים שלו בצבא ההגנה תימסר לבוררות במשא-ומתן עם הממשלה מתוך הנחה שהחלטתה תהיה הקובעת". ההצעה הועברה לאישור לידי מנחם בגין ודוד בן-גוריון. בגין הסכים ואילו בן-גוריון דחה את ההצעה בתוקף, ומבחינה עקרונית. הוא ניסח את תשובתו במכתב שהפנה אל גלילי בשעה 12:15 אחר-הצהריים של ה-21 בחודש (י"ד סיוון): "לישראל, מאת ד. בן-גוריון. אינני יודע מה שקרה במשך הבוקר. הפעם אי אפשר לעשות כל פשרות. או שהם מקבלים פקודות ומקיימים אותן - או שיורים. אני מתנגד לכל משא-ומתן אתם ולכל הסכם. פרשת ההסכמים עברה ללא שוב. אם יש כוח - יש להשתמש בכוח בלי היסוסים ומיד". הצעה שנייה למניעת התנגשויות חמורות ושפיכות דמים הגיש לראש-הממשלה יצחק גרינבוים לאחר שקיבל מפי חיים לנדאו מידע בנקודות חשובות, שלא העלה בן-גוריון עת הציג את עניין "אלטלנה" בישיבת הממשלה מיום ה-20 בחודש (י"ג סיוון). גם בהצעה זו שלושה סעיפים שהראשון בהם "הנשק נמסר (בהווה) לצבא, לידי נציגו שימונה על-ידי המטה הראשי"; השני נוגע למה שכבר הוסכם בדבר ירושלים, והשלישי: "בהתחשב עם העובדה שהנשק הובא על-ידי האצ"ל קובעים: (1) שני גדודי האצ"ל הנמצאים בצבא ציודם יושלם לפי התקן מתוך הנשק הנ"ל; (2) עם הצטרפות גדוד חדש של אצ"ל לצבא יצויד לפי התקן מתוך הנשק הנ"ל". בהערתו להצעה מוסר גרינבוים על רושם שקיבל כי האצ"ל יהיה נכון לקבלה. למרות מאמצים מרובים מצד גרינבוים להתקבל אצל בן-גוריון ולמסור לידו את ההצעה לא עלה הדבר בידיו ומשהגיע בסופו של דבר אל משרדו שלח אליו ראש-הממשלה את מזכירו האישי לשמוע מה בפיו. המכתב נמסר למזכיר ובשעה 20:15 של אותו יום כתב בן-גוריון את תשובתו, שעיקרה: "איני יכול להיכנס, לצערי, עכשיו, למשא-ומתן עם אצ"ל משני טעמים: 1) יש החלטת ממשלה; 2) זה מאוחר. הודענו כבר לאו"ם (שהיה במקום) שלא אנו הבאנו נשק לארץ אלא קבוצת פורשים ולא נוכל עכשיו לעשות קנוניות עם אצ"ל על החבאת הנשק. " שר הדתות הרב י. ל. פישמן-מימון שהגיע, לאחר מאמצים, סמוך לחצות אל ראש-הממשלה ותבע בשמו ובשם שר-העלייה משה שפירא להורות על הפסקת-אש ולכנס מיד ישיבה מיוחדת של הממשלה, יצא גם הוא בידיים ריקות. |