| על שרטון בחוף תל-אביב |
באניה נשארו, באותו זמן, נוסף על צוותה, "יחידת-משמר בה כמה עשרות איש מחיילי הפלוגה החמישית" (לנקין, עמ' 317). ואולם השערת כמה מקציני המטה הכללי של צה"ל הייתה ש"על האניה נמצאו כ-100 אנשים מזויינים ברובים, מקלעי-ברן ופיאט, ואולי גם תותח 20 מ"מ (או מק"ב)" (ברנר, עמ' 216). השערה נוספת שלהם: "אפשר שהיו להם גם כלי-רכב משוריינים וחומר-נפץ" (שם, שם). כזכור ללנקין יעץ לרב-החובל להעלות את האניה על שרטון, כמאה וחמישים מטר מן החוף, שכן "במצב כזה נוכיח באופן ברור שאין לנו כל מטרות חורגות" (נקדימון, עמ' 249). וכן זכור לו כי מיד ביקש מנחם בגין לצאת העירה כדי לבוא בדברים עם אישים שונים - ישראל רוקח ראש העיר, השרים יצחק גרינבוים, י. ל. פישמן-מימון, משה שפירא ועוד - שיסייעו ביישור ההדורים, אבל לנקין עצר בעדו, וכעדותו: "דרשתי בכל תוקף שלא ירד בחשכת הלילה פן יבולע לו, חששתי פן יפתחו באש על הסירה בלי לזהות את יושביה" (לנקין, עמ' 320). עם עלות השחר ניתן היה להבחין מן האניה בהתפרסותם של כוחות-צבא בסביבה הקרובה והתבצרותם על גגות ומרפסות לאורך החוף. כל אלה נעשו על-פי הוראות שניתנו לחטיבת "קרייתי", במסגרת מבצע "אחדות", לסגור את האזור הגובל בשפת הים כדי למנוע בעד בואן של תגבורות מצד האצ"ל ועליית אנשים מ"אלטלנה" לחוף. מסמך מסווג, "סודי בהחלט", שהעביר יגאל ידין ראש אגף-המבצעים של צה"ל לחטיבת "קריתי" ולגורמים נוספים, צבאיים וממשלתיים, מלמד על מגמתו הכללית ומטרתו הסופית של המבצע: "להביא את האויב הנמצא באניה החונה ליד חוף תל-אביב (אסדת-הפלישה) לידי כניעה ללא תנאי בכל האמצעים ובכל השיטות העומדים ואשר יעמדו לרשותך. תפקידך לרכז את הכוחות אשר יצויינו להלן ולהיות מוכן להתחלת הפעולה ופתיחת האש לפי פקודתי ובהתאם להוראות של ממשלת ישראל". שעת האפס "תיקבע לפי פקודה מיוחדת", אבל על הכוחות להיות מוכנים לביצוע הפקודה החל בשעה 4 אחר-הצהריים. ניכר שבעת חיבור ההוראות לא ידעו יוזמיהן כי "אלטלנה" עלתה על שרטון או שלא האמינו בהודעות שהודיעו על כך מן האניה, שכן ניתנה גם ההוראה הבאה: "במקרה שהאניה תנסה לזוז מהמקום ולהתחמק לפני התחלת הפעולה, אניות-הסיור שלנו הנמצאות בים תעכבנה את האויב ותעקובנה אחריו על מנת לקבוע את מקום תנחתו". |