| סוללות התותחים ממחנה צריפין |
בשעה 15:00 לערך הובאה למחנה, לפי הוראתו של אדמון,ממחנה-צריפין אל "מחנה יונה" שבצפון תל-אביב סוללה של ארבעה תותחים בקוטר 65 מ"מ ואחד מהם הוצב למילוי המשימה. רב-החובל של "אלטלנה" הבחין בסוללה זמן קצר לאחר שהוצבה במקום. "מונרו פיין," מעיד אליהו לנקין, "קרא לי לקרן-זווית ואמר: הסתכל שם, בצפון מציבים תותחים. נטלתי את המשקפת וראיתי כי במחנה-יונה שבצפון תל-אביב מציבים תותחים ולועיהם מכוונים אלינו" (לנקין, עמ' 322). ואולם תשומת לבם העיקרית של לנקין ופיין באותן שעות נתונה הייתה לפצועים הרבים, ובעניינם חזרו ונשנו פניות אל מפקד יחידת הפלמ"ח שברחוב הירקון לשלוח סירה ולאסוף את הפצועים. גם נעשה ניסיון להחזיר את סירתם אל האוניה. מונרו פיין כותב ביומנו: "מיד לאחר הפקודה להפסקת-אש ניסינו לבוא במגע עם הסירה שנשארה על החוף מצפון לאוניה. ואולם גילינו שאין אנו יכולים להתקשר אליה כי הרדיו שלה השתתק, כפי הנראה, לגמרי. ג'ק ברון, הקצין הראשי, התנדב לשחות לסירה כדי למסור לאנשי הצוות על ההסדר שנעשה. ברגע שהיה במים ירו עליו פעמים רבות מן החוף, אבל הוא.הצליח להגיע לחוף, ואז לקחוהו אנשי-צבא בשבי, לא הרשו לו לגשת אל הסירה. כשראינו שאין כל אפשרות להתקשר אל הסירה מיד הבאנו עובדה זו לידיעתו של מפקד הפלמ"ח וביקשנו לשלוח סירה ממשלתית מן הנמל לקבל את הפצועים. דבר זה הובטח לנו מיד. אז התיישבנו לחכות להופעתה של סירה זו, ובינתיים טיפלנו כפצועים כמיטב יכולתנו. משך הזמן הזה מת אחד מהם. כעבור שעה וחצי, ולאחר בקשות חוזרות ונשנות, עדיין לא נראה שום סימן של סירה. נסינו לאותת גם לשתי הקורבטות באותה בקשה, אך הן לא נתנו כל אות שראו בכלל את האיתות שלנו". |