עתה נפתחה הרעשה כבדה בכיוון מרכז יפו ואזור הנמל. הפגזים ניתכו ממרגמה "3, אחת משתי מרגמות "3 שנלקחו שלל מן הבריטים. המרגמות הופעלו על ידי דוד בריסק ("צ'נקי"), אברהם קאופמן ("האוסרטלי") ודוד שקליארז - שלושתם רגמים בעלי ניסיון, שעוד נכונו להם עלילות במבצעים נוספים של הארגון או מטעמו. זמן קצר לאחר תחילת ההפגזה יצאו שני כוחות, בני פלוגה כל אחד, לשני יעדים קבועים מראש. הפלוגה בפיקודו של אליהו טמלר-סנד ("גונדר יהושע") פנתה לעבר פסי הרכבת והפלוגה בפיקודו של אליהו כץ ("אלדד") - בכיוון לים. שני הכוחות נתקלו באש עזה מכלי נשק שונים, ובעיקר ממקלעי "שפנדאו" הגרמניים, מאחורי עמדות שבוצרו היטב תוך שימוש בבתים שנהרסו במשך חודשי המאורעות. הביצורים היו ערוכים בשלושה קווים, ובעמקם עמדות "קפוד". הכוחות הלוחמים שמאחורי הביצורים היו מיעוטם בלתי-סדירים ורובם יחידות סדירות של עירקים, סודנים, יוגוסלבים ואנשי הלגיון הערבי. ומאחורי כל אלה - הכוחות הבריטיים, אנשי צבא ומשטרה, מצוידים בטנקים ובתותחים. לאחר קרב קשה בתנאי עדיפות אלה לכוחות האויב, שבו סבלו הכוחות היהודים אבדות בהרוגים ובנעדרים, נסוגו שתי הפלוגות אל בסיס המוצא. התייעצות מפקדים במטה קבעה ש"בהתנגשות החזיתית הראשונה נהדפנו. אמנם כבשנו עמדות חשובות, אבל לא פרצנו את קווי האויב ולא התקדמנו" (המרד, עמ' 440). כן נקבע שלא הייתה בידי פיקוד המבצע הערכה נכונה של יתרונות האויב בכוח האש ובביצורי ההגנה. בתנאים הטופוגרפיים הנתונים לא "ניתן להבקיע ביצורים אלה בהתקפה חזיתית נוספת וגם לא לעקפם ולהתקיפם מן העורף בעזרת המשוריינים. הוחלט אפוא של אימוצה של שיטה חדשה, מבוססת על ניסיונו של האצ"ל במבצעיו המחתרתיות המזוינים: "התקדמות בזק של יחידה קטנה עם חומרי נפץ: נסיגה מהירה: פיצוך עמדות האויב: כיבוש העמדה המפוצצת: התקדמות נוספת: פיצוץ חדש: נסיגה: התקדמות" (שם, עמ' 440). המרגמות יוסיפו להרעיש, ללא הרף, את מרכז העיר, לשבש את חייה ולהאיץ את מנוסת התושבים והכוחות המזוינים מתוכה. בהתאם לשיטה החדשה אלתר גדעון את הרכבתן של שלוש יחידות מקרב אנשיו: האחת - יחידת חבלנים, מצוידת בחומרי נפץ לפיצוץ עמדות: השניה - יחידת חיפוי להבטחת החבלנים, והשלישית - יחידת קרב להשתלטות על העמדות החרבות.
|
