| עימות עם הבריטים |
לאחר כיבוש מנשיה, התוהו-ובוהו שנשתרר בכל רחבי העיר והבריחה ההמונית, נטל הצבא הבריטי על עצמו את מלוא האחריות להגנתה של יפו. ביום ניתוקה של מנשיה העביר המושל הבריטי של "מחוז לוד" לישראל רוקח, ראש עיריית תל-אביב, אולטימטום, שלפיו תופגז העיר העברית על ידי אוניות הצי הבריטי אם לא יפסיק האצ"ל מיד את התקפתו. למחרת היום מסר קצין המחוז היהודי יעקב קיסילוב, בביתו של רוקח, את האולטימטום לידי בצלאל עמיצור ממפקדת הארגון. האולטימטום נידחה, ובשעות הצהרים החלו הבריטים להפגיז את קו הגבול בסביבת בית הספר "אליאנס", מושב מטה הפעולה של האצ"ל. אנשי הארגון השיבו באש מרגמות ושאר כלי נשק. באותו זמן התקדמו טנקים ומשוריינים בריטים לעבר העמדות שהקים הארגון במנשיה כשהם שוטפים אותן באש עזה, וגם כאן נתקלו באש נגדית עזה לא פחות, שאילצה אותם לסגת. כאן נפל חלל יוסף לוי ("גונדר עוזי"), מפקד מחוז תל-אביב, בבואו לסייע לחוליית חבלנים שעמדו לפוצץ בית כדי לחסות בהריסותיו את הדרך לתנועת השריון הבריטי. שלושה לוחמים נוספים - נתן פנץ, אריה ימיני ואברהם מטרסו - מצוות של משוריין בפיקודו של מנחם שיף ("זאב"), שחיפה על חוליית החבלנים, נפלו בקרב עם משוריין בריטי. פה ושם המשיכו גם צלפים ערביים בניסיונותיהם לפגוע בעמדות שנכבשו על ידי האצ"ל ובאחת העמדות נפגע ונהרג חייל הארגון מאיר רויטמן ("אליעז"). באותו יום נפלו בקרב גם צבי מונצ'ש ("סמל יצחק"), אריאל רבינוביץ ואברהם מוריס. בכל העמדות הכבושות נמשכה, לאל הרף, עבודת הביצור ועם חשכה הוחש הקצה, לקדם פני הסתערות בריטית מחודשת, שהייתה צפויה למחרת היום. באותו זמן כבר ידוע היה, גם מהודעות בריטיות, שליפו הוחשה תגבורת גדולה של כוחות מקפריסין וממחטה, משום שהתקפת האצ"ל "שינתה", כהודעת המפקדה אזורית של הצבא ביפו, "את המצב מיסודו וחייבה חלוקה חדשה של הכוחות הבריטיים באזור". על בוא התגבורת ועל פתיחת הפעולה הצבאית הנרחבת להדיפת הכוח היהודי אף נתפרסמה בירושלים הודעה רשמית. הכוחות הבריטיים בעיר כבר מנו אותה שעה חמישה גדודים - כ-4,500 חייל לערך. ביום ה' (29.5 - כ' ניסן) בשעה 8 בבוקר, פתחו הכוחות הבריטיים בירי תותחים לעבר עמדות הארגון, בניסיון לפצפצן ולאלץ את מגניהן לסגת, ועם זאת לפתוח דרך לחדירתם של הטנקים. אנשי הארגון השיבו באש בכל הכלים שעמדו לרשותם. הקרבות היו עקובים מדם, התותחים פלטו אש תופת מטווחת יפה, והטנקים המשוריינים התקדמו אל העמדות והמתרסים. בקרבות אלה נפלו אליהו טמלר-סנד ("גונדר יהושע"), ישעיהו-אלכסנדר ויזנר ("סמל עמיקם), שלמה קרמרמן ("סמל דב"), יחיאל הנדלר ("ראש קבוצה אהרון"), שלום נחום ("ראש קבוצה אבינרי"), אברהם כנעני ("ראש קבוצה זרובבל"), אריה בכר, דוד גבאי, חיים-ירחמיאל גיל, יעקב גולדשטיין ויצחק רימברג, רובם מיחידת התגבורת שהחיש לשם גונדר יהושע, מפקד החזית באותו שלב. הטנקים הבריטיים לא עברו. כוח עמידה זה של לוחמי האצ"ל ציין אחר כך מייג'ור ג'.ג'. המילטון, מפקד הגדוד האירי הראשון של "קלעי המלך", שפיקד על ההתקפה על הארגון. הוא ציין זאת בשיחה עם קנת ו. בילבי בעמדת פיקוד בריטית ביפו מיד לאחר ההתקפה: "היהודים הללו הם לוחמי רחוב מצוינים. ידם על העליונה במלחמה עם הערבים בערים. אפילו כנגדנו הראו קרב עקשני. הם יודעים איך להשתמש בהריסות ואיך לפנות את הרחוב" (דרך כוכב במזרח התיכון, עמ' 31). בשעות הצהרים שככה ההפגזה הבריטית, אבל לא רק מכוחה של אש הלוחמים המגינים בעקשנות על כל שעל אלא גם מכוחה של אזהרה. |
