לכל כיוון שפניתי פגשתי בסיפור אהבה. למדתי על אהבות גדולות בשבט גביש ההולך ומתגבש על אדמת ארץ ישראל, על אהבות גדולות ועצומות עליהן עוד יסופר רבות.
כאן, בערב זה, נוכל לחוש רק בניחוח קל מאותם משבים עזים: אהבת סבא יצחק לסבתא לילי, אהבת סבא שלמה לסבתא עדינה תבדל"א, אהבת דוד לרחל, ואהבת אברהם לנעמה, תיבדל אף היא לחיים טובים וארוכים. אהבות עזות אלו היו בבחינת ענני כבוד, אשר בהשראתם עלו גיבורי החיל וגיבורות החיל לבית גביש. סבא יצחק אביה של רחל, אשר מצא את מותו במוצאי חג הפסח באלון מורה, בצורה אכזרית כל-כך, עבר במהלך חייו מסלול יסורים קשה ביותר, אך מצא גם אושר עצום באהבתו לרעיתו לילי, לילדיו רחל ומשה, ולמשפחתו אשר עלתה ופרחה וגדלה, והציפה את חייו באושר רב. סבא יצחק קנר, נולד בפולין ב – 1920. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, בשנת 1939, ראה במו עיניו וחווה על בשרו את אימי הגרמנים. אצטט בלשון שלו :"באחד הלילות ראינו מחזה נורא. ברובע היהודי היו מס' בתי כנסת גדולים, הגרמנים הציתו בו-זמנית את כל בתי הכנסת, והמתפללים נשרפו בתוכם, יחד עם כל ספרי התורה".
סבא יצחק הועבר עם יהודים רבים אחרים לסיביר, ברכבת מטען, במסע שנמשך חודשיים ! בסיביר, בקור עז, עבד עבודת פרך במשך 4 שנים. מספר סבא יצחק: "לפני כל חג עשיתי את עצמי חולה, כדי לא לעבוד בחגים". ומי שלא עבד, לא קיבל אוכל... סבא יצחק עלה לארץ במלחמת השחרור, הוא הגיע בלילה לחיפה, ולמחרת בבוקר גויס לצבא, למשך תשעה חודשים. כאשר שוחרר עבר קורס טייחים, טייח עברי בארץ ישראל, ועבד בסולל בונה. לסבא יצחק וסבתא לילי נולדה בת – רחל, ה' יקום דמה, ובן – משה יבדל"א. סבתא לילי נפטרה בגיל צעיר, ועל כך כתב סבא יצחק לנכדיו:
"היתה זו גזירה קשה מהקב"ה, ואין לנו רשות להרהר אחרי זה. כעת אני חי חיים של אדם בודד ומתנחם בכל ילדי, ובכל נכדי, שיחיו, הנחמדים מזהב ופז רב, ומתוקים מדבש ומנופת צופים, הגורמים לי נחת והנאה מרובים. אני מתפלל לבורא העולמים שיברך אותי באריכות ימים, בבריאות ובהרגשה טובה, ושאזכה עוד בימי חיי לראות בביאת משיח צדקנו, ובתחית המתים, ונפגש שוב עם סבתא ז"ל, שתקום לתחיה עם כל הנפטרים, ואז נתאחד עם כל בני משחתנו הנפטרים, ונחיה יחד כמשפחה אחת גדולה, אמן". - דברי סבא יצחק, היום – תפילת כולנו.

סבא שלמה גלס (לימים גביש) ז"ל אביו של דוד, היה משורר ושומר, או בלשון הימים ההם - נוטר עברי בארץ ישראל, ממקימי טירת צבי, חלוץ לוחם וחולם. באדר תרצ"ט (1939) נפלו שני החללים הראשונים בקיבוץ המבודד והמוקף מכל עבריו כפרים עוינים. כך כתב עליהן השומר הנוטר שלמה גלס – גביש:

אף הלילה אשמור
אם כי הלב בי דוי
תמול ירדו לבור
שניים מחברי.

אף הלילה אשמור,
יהמו מאווי –
לא אסוג אחור,
קדושים לי קברי !
רחל ודוד, דמויות מופת של חולמים, חלוצים ולוחמים, אשר רצו, בחייהם הקצרים מידי להכיל ולהגשים את כל החלומות הארץ – ישראלים האפשריים.

רחל – יפה ועדינה, מליאת חיים, מליאת אהבת הטבע, האדם, והעולם כולו, אך נאמנה בראש ובראשונה למשפחתה ולחלום הציוני. כבחורה צעירה היתה שותפה בבנין הישוב מבוא חורון.

רחל – דמות מופת, מחנכת, יוזמת, אוהבת טבע, אוהבת סדר, אוהבת את הבריות. כמה זמן, מחשבה אנרגיה, ותושיה השקיעה על מנת להקים מכללה באלון מורה.

את דוד – עלם חמודות , מתרוצץ על וספה כחולה במרחבי גוש דן (גם זו ארץ ישראל), הכרנו בימים הראשונים של תנועת "גוש אמונים", כאשר גרנו עוד ברמת גן. לחם בסיירת שקד, נפצע קשה בחזה ובכתף במלחמת יום כיפור בתעלת סואץ, סברו שהוא מת והוציאו אותו מהשטח במסוק, לאחר מכן חזר לצבא.
דוד – שקדן, בישיבת מרכז הרב, מורה, מחנך, רב, סטודנט בעל תארים אקדמים בכלכלה ומחשבים, תלמיד חכם, בקיא במדעים, ועוד ועוד...

דוד ורחל – נאהבים ונעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו. דוד ורחל – עליהם נאמר מראשוני זה וזה, מראשוני כך וכך, אך לא פעם אחת. הם היו ראשונים מופלאים. מראשוני מחדשי הרובע היהודי בירושליים, מראשוני קדומים, מראשוני אלון מורה, מראשוני הנאבקים למניעת הנסיגה מסיני, מראשוני המחנכים והיוזמים במערכות החינוך בשומרון. ומראשוני המסתערים על יעד נוסף, שהיום הוא כ"כ מובן מאליו לרבים. משפחת גביש עלתה ופרחה: נולדו אברהם, מנשה, ישורון ואביגדור, צופיה ולאה ובסוף נוסף אסף.
עם הופעת הבנים במשפחה, החלה הסתערות על יעד נוסף, על מרחב חדש – צה"ל ! לגדל בנים גיבורים, מפקדים, לוחמים. להגיע גבוה רחוק. ללחום בגאון את מלחמת הקודש על הגנת ארץ-ישראל. ואף לא לשניה – אף לא לשניה אחת, לא לעזוב עולמה של תורה, לא לדלג על אף ברכה, על אף תפילה, על אף מצווה. נוסחא כמעט בלתי אפשרית: צה"ל, קצונה, פיקוד, עולם עם פיתויים וסכנות, נוסחא כמעט בלתי אפשרית.
אברהם גביש – בנם בכורם של דוד ורחל, נכדו של הסבא הצדיק יצחק. אברהם, איש-תורה, מפקד, לוחם, איש משפחה, בעל – נאמן, אוהב, מעריץ ומפנק לנעמה. אב אוהב ושאפתן לבתו דריה. חבר נאמן, איש התישבות עם חלומות על חיזוק קדומים, חיזוק אלון מורה, חיזוק כל גבעה וכל ישוב. אברהם גביש, העלם הצעיר והמקסים, שהשאיר לנו מורשת אדירה. כן, יהודי יכול להכיל בתוכו הכל כאשר מקור יניקתו הוא אמת צרופה.

התבוננו קצת במקורה של האמת, עתה נרכז מבט בדמותו של אברהם, וגם נאמר את האמת, אנו רוצים גם לראות מעבר לאופק. זאת לא נוכל לעשות היום.

לבניו של עם הנצח יש גם מחר של תכלית ואור.

דניאלה וייס