"על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (ספר בראשית). את סיפור אהבתם של אברהם ונעמה ובניית ביתם ניתן לגלגל שנים אחורה. עוד בתיכון כשנעמה היתה בכיתה ח' ואברהם בכיתה י"א – התחילו גישושים ודיבורים על חברות, על קשר.מאותו הרגע- של "התלהבות נעורים", של סקרנות, החל קשר אמיץ והדוק של אהבה אמיתית, של כבוד, אכפתיות והזדהות עמוקה אחד עם השני. קשר בגיל צעיר גורר איתו קשיים ומתיחות אחד עם השני, וכל אחד עם הוריו , אולם למרות הבעייתיות, ולמרות "מהמורות החיים", הצליחו אברהם ונעמה בדביקות ובנחישות לבנות את קן אהבתם ואת ביתם בקדומים.
 |
מיד לאחר חתונתם נידרש אברהם לחזור לצבא להמשך שירותו, תקופה זו עם כל הקשיים טמנה בחובה גם עוצמה של אהבה. אהבה שלא ידעה שעות בגלל הלילות והימים הקצרים בהם שהו ביחד. אהבה שלא ידעה שיחות פנים אל פנים מכיוון שהרבה מהשיחות ניהלו בטלפון. אהבה שגדלה והתעצמה וחיכתה בסבלנות ליום בו יצא לחופשה... "האהבה העולה על הכל היא אהבת האחר כאחר, כשונה, ודווקא ככזה! זוהי אהבה שאינה תלויה בדבר, זוהי אהבה שמשתוקקת להכיר את הזולת כפי שהוא – כאהבת איש ואשה, אשר דווקא בשל היותם הפוכים, תגדל מאד אהבתם. (מתוך ספר: מציץ מן החרכים).
כזאת היתה אהבתם של אברהם ונעמה – גדולה, עצומה, מדלגת מעל כל קושי, מעל כל מהמורה וממשיכה לגדול – ואותה אהבה הולידה את דריה. דריה הוסיפה לקושי של אברהם ולהרגשה שהוא מפסיד חלק גדול מגידולה, אולם ביחד עם זאת היה שותף פעיל ומלא קשב לחינוכה, ולהתלבטויות שנעשו, לא פעם בטלפון, לגבי גידולה. לאחר שיחרורו מהצבא נעשו אברהם ודריה ל"צוות אברהם", ופעלו ואהבו אחד את השני מאד. אברהם הצליח בתבונה לדלג על הפערים של היותו בצבא. לצערנו בהיות דריה בת שנתיים וחצי (כמעט) נרצח אברהם ואת המשך גידולה וחינוכה השאיר לנעמה, ועם זאת השכיל אברהם להשאיר "צוואה" לשיטות החינוך ודרכי הפעולה... וזאת יעידו ויספרו החברים ונעמה...
 |
הבן שלי רועי ודריה נולדו בערך באותה תקופה. וכך יצא שהמון מחוויות הגידול העברנו והתייעצנו עם אברהם ונעמה. לגדל ילד זה כיף אדיר אולם יש גם את השיגרה השוחקת – חיתולים, ניקיון, אמבטיות וכו'. תמיד התפעלתי איך אברהם רץ בשימחה להחליף קקי לדריה, קופץ מיד בסוף האוכל לנקות אותה, רץ אחריה עם החולצה... כאילו המטלות האלו הם הדבר הכיף ביותר בעולם...
יום אחד אברהם בא לנעמה בהצעה – להכין מחברת עם מטרות לגידול של דריה. נעמה, שהיתה חצי בשוק חצי בהלם, ניסתה לברר עם אברהם למה בדיוק הכוונה, ואברהם אמר: כמו שבצבא יש מחברת אימונים מסודרת ומדוייקת איתה אפשר להציב מטרות ולבודקן . אולי כדאי להציב לנו מטרות מדוייקות עם דריה – לאן אנחנו שואפים ??? כדי שהגידול לא יתפספס.... (זה היה כמובן חצי בצחוק....).
 |
גם לנעמה היה אברהם בעל מפנק. בתקופת הצבא בה היה ממעט לחזור הביתה, ולמרות העייפות העצומה והתשישות בה היה נתון, היה חשוב לאברהם לקחת חלק וליטול אחריות בעבודות הבית. אם זה שטיפת כלים, נקיון הרצפה, תיקון והחלפת מנורות וכו'.
 |
מספר חברו אלי:
שבת אצל גביש (ההורים, רחל ודוד) - זה "מושג". למשל שולחן השבת, שזה אומר אוכל משובח ובריא, לא שותים באמצע הארוחה... שותים מיץ תפוזים... אוכלים ירקות לפני ואחרי... וכמובן השירה של בני גביש, השירים המיוחדים רק להם, העוצמה והקולות היוצרים הרמוניה נפלאה... השכנים היו תמיד מחכים שמשפחת גביש תתחיל לשיר, ומכל עבר הצטרפו בשולחן השבת לשירתם הסוחפת... את המאכלים המיוחדים של רחל - המשיכה להכין נעמה. את השירה – המשיך אברהם לנגן בקולו הערב. ואת האוירה – הרגישו כל האורחים והסובבים ...
השבת של אברהם היתה מלאה ברוחניות, תמיד אחרי התפילה ישב אברהם עם אביו ללמוד גמרא, וכשהקים משפחה, השתדל ללמוד פרשת שבוע, ולהכין כל שבת "דבר תורה" ליד השולחן.
בתקופה שאברהם היה בצבא, היו שבתות מעטות בהם היה יכול לבלות בחיק המשפחה, למרות הגעגועים לדריה ונעמה, תמיד שמחו והתעקשו לארח חברים בשבתות בהם היה בבית. ואברהם במקצועיות ובחן ידע לחלק את זמנו בין החברים ולתת להם הרגשה טובה, ובמקביל להרעיף המון אהבה ויחס לדריה ונעמה.
 |
יצאנו ונפרדנו, יצאנו ונפרדנו, עד שבאמצע י"ב, כשאברהם היה לקראת סוף מסלול (והוא היה לחוץ עד היום האחרון שניר הולך להעיף אותו), חזרנו שוב. שהוא קיבל את האישור שהוא הולך להיות מפקד צוות הוא אמר לי שהוא חייב לעשות את התפקיד הזה טוב, כדי שאחר כך הוא יוכל להיות בעל טוב, כדי שאחר כך יוכל להיות אבא טוב... - אני לא יכול לעשות את שני התפקידים במקביל... המקצועיות והאיכות היו חשובים מאד לאברהם – כל מה שהוא עשה צריך לעשותו על הצד הטוב ביותר.