אני מאמין שיכולתי לשבת מול דף ריק זמן ארוך יותר ממה שנדמה ועדיין לחפש את המילים או הצירוף הנכון. את מה שיש לומר בלבי, נאמר כבר בחלקו אך ברובו, כנראה אין אפשרי הדבר מבחינתי בכתב.

פתיחה קצת מתישה, לא אברמצ'ה? כמו דיונים על דת ופילוסופיה. מעולם לא הטלת עליי משימה קשה יותר מזו, לא כמפקד, והרבה יותר מזה, כאדם וחבר, כל כך הרבה נאמר ללא מילים, אך הרבה יותר מזה קיוויתי שעוד ייאמר. בזמן שעוד יגיע, היה עתיד לבוא, עכשיו יש, איך לומר זאת בעדינות? חור בתמונות האלה שיבואו – אתה לא תהיה שם.

אין לך מושג כמה פעמים עברת במחשבותיי בתקופה אחרי שהצוות סיים את שירותו הצבאי כצוות, על כל הטעויות שהיו, השמחות בעבודה ביחד וכל הנלווה לתקופה מעצבת זאת שאתה כאדם ומפקד הובלת. מי שמכיר אותך יודע עד כמה בלתי אפשרי ובלתי מתקבל על הדעת הניסיון לתאר אותך על דף נייר, שכן אפילו לא אנסה.

אוכל רק להשתדל כמיטב יכולתי אולי להשלים פערים עם נעמה והאחים, להיות שם בשבילם כמה שאוכל.

אידל