אברהם… לכתוב עליך זה לא קל. אני יושב סוף סוף לכתוב לך מכתב. נלחם כבר חודשיים באי שקט הפנימי בכל הקשור בך. משהו לא פתור אבל פתורהיה פשוט יותר אם הייתי יכול לסכם את יחסינו במשפט אחד, ברור, תמציתי. אבל לא. להגדיר אותך במשפט כזה יהיה עוול לכולנו ובעיקר לך. בשבילי היית הכל – מפקד, מחנך, חבר, דמות לחיקוי, וגם אדם להפנות אליו את הכעס שלנו כחיילים לפעמים בצדק, לפעמים לא. הערכה, כעס, יראת כבוד, פחד, הערצה, חברות. כולם היו שותפים במערכת היחסים שלנו בזמן זה או אחר. אתה מעולם לא פחדת מהדרך הנכונה, האמיתית, זו שראית בעיני רוחך, גם אם זו לא תמיד התקבלה אצלנו ובקרב אחרים בהבנה. למרות זאת לא וויתרת לטובת הדרך הקלה שלרוב עמדה בפתח. לא תמיד היה קל להבין, להעריך, לראות אחרים הולכים בדרכים שונות ואותך דבק בדרכיך, ערכיך, אמונתך. שנתיים ארוכות אימנת, לימדת וחינכת אותנו הצוות ובסופם העמדת אותנו במקום חדש. ושם גם ידעת להקשיב, לקבל, להבין, להתפשר ואפילו לשנות אם יש צורך. גם אם לא תמיד הדברים עלו בקנה אחד עם דרכך הייחודית. לא קל להיות מפקד צוות ביחידתנו. יחידה בה פקודות אינן מהוות את העיקר והבסיס. יחידה שמושתתת על אנשים חושבים, יוזמים, אינדיבידואליסטים. לקחת על עצמך משימה קשה – התמודדת עם אכזבות כשם שהתמודדת עם הצלחות, לא פחדת לקחת סיכונים, לנסות. וככזה השפעת. על כולנו. תודה אוהב ומעריך תמיד עמית
עמית עידן יפתח   יונתן דורון בנג'י