כבר בגיבוש יצא שמו של אברהם, היית שומע כל מיני לחשושים "ראית את הדתי ההוא הגבוה, איזה סוס חבל על הזמן", וכנראה שהוא מאוד הרשים כבר שם.
נקודת הזמן השניה שאני זוכר את אברהם היא בטירונות. היינו באותה פלוגה ב-890 רק במחלקות שונות. בטירונות מחלקים את החבר'ה מהיחידה לזוגות ומכניסים כל זוג למחלקה שונה, וכך מרוויחים שני דברים: ראשית, זה מלמד את החבר'ה מהיחידה על הצבא הגדול שלכשיגיעו ליחידה יעריכו את המקום, ואילו הרווח השני הוא למחלקות שמקבלות שני חבר'ה, שהם לא בשוק, שמוליכים (או לפחות אמורים) את המחלקה קדימה.

ואני חוזר לטירונות. בפלוגה א' היו 3 מחלקות. מחלקה הכי גרועה – מח' 1 (זיו), מחלקה שניה הכי גרועה – מח' 2 (אורי), ומחלקה 3 הייתה הכי פחות גרועה (ניתאי ואברהם). ואיך מודדים איכות בטירונות? לפי המסעות! וכך, מחלקה 3 תמיד הייתה מגיעה ראשונה, וכשאני הייתי מגיע מהמסע אז המקלחות כבר היו מלאות.

זיכרון שלישי שאני רוצה לספר עליו הוא כבר לאחר המסלול, ולאחר שנפרדו דרכינו, הוא לפיקוד על צוות, ואני לצוות קבע ואחר כך שחרור. כאשר הייתי באזרחות, הרימו אליי טלפון מהצבא שאחזור לקבע לתפקיד והייתה לי התלבטות קשה. התייעצתי עם אברהם בנושא זה ובניגוד לכל מיני עצות של אנשים אחרים, אברהם אמר לי "פשוט תחזור". בלי "תחשוב מה טוב בשבילך", ובלי "תלך עם מה שאתה מרגיש".
הוא אמר "פשוט תחזור". ברור שאת עצתו זו הוא נימק, אולם מה שהיה יפה הוא נתינת העצה הברורה והחדה, אותה עמדה ברורה, גם אם היא לא מקובלת, ויותר מכך, אמירת עמדתו בקול.

בתמונות אלו ובעוד רבות אחרות אזכור את אברהם.

זיו